14

(הנחה)

ואהי'

אצלו אמון ואהי' שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת גו' ושעשועי את בני אדם1. הנה מ"ש ואהי' אצלו קאי גם על שעשועים, היינו ואהי' אצלו שעשועים. והיינו, דהגם שנאמר ושעשועי את בני אדם, מ"מ היא שעשועים גם אצלו, כמבואר בקונטרס אחרון2 בענין דוד זמירות קרית להו3 שאמר זמירות היו לי חוקיך4, שכל העולמות תלויים בדקדוק קל של תורה, ונענש על זה, לפי שאין זה עיקר ענין התורה שבה תלוי כל חיות העולמות, כי אם עיקר ענין התורה הוא שהיא שמחת לב ושעשוע המלך הקב"ה שמשתעשע בה, וזש"ה ואהי' אצלו שעשועים, אצלו דוקא, משחקת לפניו, לפניו דוקא, בפנימיות אין סוף. אלא שיש בזה כמה מדריגות, ואהי' אצלו אמון, שעשועים, משחקת לפניו וגו', עד ושעשועי את בני אדם, כמבואר במק"א5. וענין זה שהתורה היא ושעשועי את בני אדם הוא באין ערוך לבחינת שעשועים עצמיים דתורה, שזהו עיקר התורה. ויש לומר בדרך אפשר, שזהו ג"כ מה שאמר הבעש"ט6, דכשם שכללות התורה כלולה בעשרת הדברות (כמבואר באזהרות הרס"ג7), כמו"כ כלולה כללות התורה בתיבת אנכי8, דלכאורה, הרי אנכי הוא אנכי מי שאנכי דלא אתרמיז לא בשום אות ולא בשום קוץ, כמ"ש בזהר9, והתורה נמשכה למטה עד לשעשועי את בני אדם, ומהו"ע שכל התורה כלולה באנכי. וי"ל הביאור בזה, כי כל התורה היא שעשועים עצמיים של הקב"ה, ואהי' אצלו שעשועים, אנכי. וזהו שאנכי

1) משלי ח, ל-לא.

2) תניא קס, סע"א ואילך. וראה גם סהמ"צ להצ"צ מצות משא הארון בכתף פ"א-ב (דרמ"צ מ, ב – מא, ב).

3) סוטה לה, סע"א.

4) תהלים קיט, נד.

5) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' תקז ואילך. אוה"ת שה"ש ח"ב ע' תשז ואילך. סה"מ תרס"ה ע' עג. המשך תער"ב ח"א ע' שעד. ד"ה אלפיים שנה דיום ב' דחג השבועות תשי"א פ"ג (תו"מ ח"ג ע' 136 ואילך). ד"ה ואהי' אצלו אמון דיום ב' דחג השבועות תשמ"ג. ועוד.

6) הובא בספר בן פורת יוסף (להרה"ק ר' יעקב יוסף מפולנאה) כג, ד. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 382. וש"נ.

7) הובא בפרש"י משפטים כד, יב.

8) יתרו כ, ב. ואתחנן ה, ו.

9) ראה זח"ג יא, א. רנז, ב. לקו"ת פינחס פ, סע"ב.