158

(הנחה בלתי מוגה)

ומקנה

רב הי' לבני ראובן ולבני גד גו' ויאמרו אל משה גו' יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, ועל זה השיב להם משה בדברי תוכחה, ולבסוף אמר להם אם תחלצו לפני הוי' וגו' והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה1. וצריך להבין2, מדוע בחרו בני גד ובני ראובן בעבר הירדן ולא רצו ליכנס לארץ ישראל, והרי כל זה הי' לאחרי תום כל הדור3 שבו הי' חטא המרגלים, וא"כ איך אפשר שלא רצו ליכנס לארץ ישראל. וביותר יוקשה, שהרי אמרו למשה ואנחנו נחלץ חושים וגו'4, היינו שמצד עצמם (עוד לפני שמשה התנה עמהם על זה5) היו במדריגת העבודה דמס"נ, וא"כ, איך אפשר שלא רצו ליכנס לארץ ישראל. גם צריך להבין מה שאמר להם משה אם תחלצו לפני הוי' וגו' והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה, והיינו, שמשה לא הסתפק בכך שתהי' אצלם העבודה דמס"נ, אלא דרש מהם גם העבודה דלפני הוי', היינו6 למעלה משם הוי', ע"ד מ"ש באברהם התהלך לפני והי' תמים7, לפני (פאַר מיר) דייקא, וכידוע8 בפירוש לפני הוי' תטהרו9, דהיינו למעלה משם הוי', ואעפ"כ, הנה התכלית מזה היא והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה, עבר הירדן דוקא.

ב) ויובן

זה בהקדם תורת רבינו הזקן10 בענין ההפרש בין עבודת יוסף ועבודת שאר השבטים. דהנה, השבטים היו רועי צאן, והיינו שבחרו להם עבודה כזו שיוכלו להיות בהתבודדות מהעולם, לפי

1) פרשתנו (מטות) לב, א ואילך.

2) ראה רד"ה ומקנה רב תרס"ו (המשך תרס"ו ע' שח). ד"ה הנ"ל תש"כ (תו"מ חכ"ח ע' 250 ואילך). לקו"ש ח"ח ע' 189.

3) לשון הכתוב – שם, יג.

4) שם, יז.

5) שם, כ.

6) ראה ריש וסוף ד"ה ומקנה רב תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ע' רנח. ע' רסג).

7) לך לך יז, א.

8) לקו"ת אחרי כו, סע"ג ואילך. שם כז, ד.

9) אחרי טז, ל.

10) מאמרי אדה"ז תקס"ה ח"א ע' קצב ואילך. וראה גם ד"ה בן פורת יוסף בתו"ח ויחי קב, ב ואילך. אוה"ת מקץ ח"ו תתשב, א ואילך. ד"ה ולא זכר שר המשקים תרל"ג (סה"מ תרל"ג ח"א ע' סג ואילך), ד"ה הנ"ל עזר"ת (סה"מ עזר"ת ע' קג ואילך), תרפ"ח (סה"מ תרפ"ח ע' כג ואילך). ד"ה ומקנה רב באוה"ת פרשתנו (מטות) ע' א'שלט. ד"ה הנ"ל תרכ"ט (סה"מ תרכ"ט ע' רנח). ד"ה הנ"ל תש"כ (סה"מ תש"כ שם).