173

בלתי מוגה

א. בסיום מסכת תענית1 איתא: "עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן, וכל אחד ואחד מראה באצבעו, שנאמר2 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו".

ב. ובהקדמה:

ישנם הסבורים שכיון שמאמר זה הוא "לכאורה"3 מחלק האגדה שבתורה, אפשר לדלג ח"ו על זה, או להעמיד "מחיצה של ברזל" בין חלק האגדה שבתורה לחלק ההלכה שבתורה.

אך האמת היא שהלכה ואגדה אינם שתי תורות ח"ו, אלא "תורה אחת לכולנה"4, ואין מחיצות בתורה. וכדאיתא בתוספתא5 בנוגע ל"השואל כענין והשואל שלא כענין" ש"משיבין את השואל כענין", שלדברי ר"מ "השואל שלא כענין צריך שיאמר שלא כענין שאלתי" – הנה לדעת חכמים "אינו צריך, שכל התורה ענין אחד"6.

ואין זה בסתירה לכך שישנם חילוקים בין הלכה ואגדה, ועד ש"אין למדין הלכה מפי אגדה"7 – כי, חילוקים אלו הם ע"ד החילוקים והכללים שישנם בחלק ההלכה שבתורה גופא, כמו: "איסור מטומאה לא גמרינן"8, ועד שבהלכה זו עצמה "אין למדין הלכה לא מפי למוד כו' עד

1) בהתחלת השיחה אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א, שבהשגחה פרטית נלמדת מסכת זו עתה ע"י ה"יושבים" כאן*, ויש בזה העילוי דתלמוד תורה דרבים, שאין למעלה הימנו.

*
) האברכים שלומדים בביהכ"נ וביהמ"ד דליובאוויטש שבליובאוויטש (המו"ל).

2) ישעי' כה, ט.

3) להעיר, שבכמה מקומות הובא הלשון "לכאורה" גם כאשר כן היא מסקנת הדברים, כמובא בתוס' (ברכות מא, ב (ד"ה ויין). שבת נ, רע"א (ד"ה אלא). וראה שׂדי חמד כללי הפוסקים סט"ז אות ח). ועד"ז בנדו"ד – שמאמר זה הוא אכן מחלק האגדה שבתורה; והשימוש בלשון "לכאורה" הוא ביחס לשלילת הסברא דלקמן.

4) ראה תניא רפמ"ד. ספמ"ו. ובכ"מ.

5) סנהדרין פ"ז ה"ה.

6) ראה גם לעיל ע' 50. וש"נ.

7) ראה ירושלמי פאה פ"ב ה"ד. וראה גם שיחת כ"ף מנ"א תשי"ד ס"ג ואילך (תו"מ חי"ב ע' 149 ואילך). וש"נ.

8) יבמות קג, סע"ב.