231

(הנחה בלתי מוגה)

אתם

נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך1. וצריך להבין, דמאחר שנאמר תחילה כולכם, שהו"ע הכלל, למה מונה אח"כ ראשיכם שבטיכם וגו', שהו"ע התחלקות פרטים. ובפרט ע"פ הידוע2 שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה3, דמ"ש אתם נצבים היום קאי על ר"ה4, וכמ"ש5 ויהי היום, ותרגומו והוה יום דינא רבה, שהוא ר"ה6, והרי העבודה דר"ה היא כמאמר7 מצות היום בשופר, בקרן של בהמה, והו"ע הצעקה פשוטה בקול פשוט, שאין בה התחלקות מדריגות כלל, וכידוע8 שכל העבודה דר"ה היא בבחינת כלל ומצד עצם הנשמה, וכמבואר במ"א9 ההפרש שבין קב"ע דכל השנה לקב"ע דר"ה, שהקב"ע דר"ה היא בבחינת כלל ומצד העצם, וכן כל העבודות דר"ה הן מצד העצם, שאין בזה התחלקות מדריגות כלל, וא"כ אינו מובן מהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו', שהו"ע התחלקות פרטים.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה כללות ענין העבודה. דהנה בזהר פרשת וארא10 איתא, פקודא דא קדמאה דכל פקודין כו' למנדע לי' בפרט וכלל כו', כי ה' הוא האלקים11 דא באורח פרט. ובהמשך הענין שם12 איתא, דמ"ש11 וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים היינו דהוי' ואלקים כולא חד, והיינו, שכללות ענין העבודה הוא הידיעה דהוי' ואלקים כולא חד. וצריך להבין13, הרי הוי' הו"ע הרחמים14,

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י).

2) ראה לקו"ת ריש פרשתנו (מד, א).

3) תוס' מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד.

4) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות פרשתנו ד"ה עשירי (ס, ד).

5) איוב ב, א.

6) ראה זהר ח"ב לב, ב וברמ"ז שם. ח"ג רלא, ב.

7) ר"ה כו, ב.

8) ראה סד"ה אתם נצבים תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'קלט ואילך).

9) ראה סה"מ תרצ"ט ע' 12 ואילך. ובכ"מ.

10) כה, א.

11) ואתחנן ד, לט.

12) כו, ב. וראה סה"מ תרנ"ז ס"ע מה ואילך. תרח"ץ ס"ע רעא ואילך. ובכ"מ.

13) בהבא לקמן – ראה ד"ה אתם נצבים הנ"ל (המשך תער"ב שם ע' א'קלב ואילך).

14) ב"ר פי"ב, טו. פסיקתא רבתי פמ"א, ב. זהר ח"א קעג, סע"ב. רנא, ריש ע"ב. ח"ב מז, ב. תניא שעהיוה"א פ"ה.