בס"ד. ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשכ"א

231

(הנחה בלתי מוגה)

אתם

נצבים היום כולכם לפני הוי' אלקיכם ראשיכם שבטיכם גו' מחוטב עציך ועד שואב מימיך1. וצריך להבין, דמאחר שנאמר תחילה כולכם, שהו"ע הכלל, למה מונה אח"כ ראשיכם שבטיכם וגו', שהו"ע התחלקות פרטים. ובפרט ע"פ הידוע2 שפרשה זו קורין לעולם קודם ר"ה3, דמ"ש אתם נצבים היום קאי על ר"ה4, וכמ"ש5 ויהי היום, ותרגומו והוה יום דינא רבה, שהוא ר"ה6, והרי העבודה דר"ה היא כמאמר7 מצות היום בשופר, בקרן של בהמה, והו"ע הצעקה פשוטה בקול פשוט, שאין בה התחלקות מדריגות כלל, וכידוע8 שכל העבודה דר"ה היא בבחינת כלל ומצד עצם הנשמה, וכמבואר במ"א9 ההפרש שבין קב"ע דכל השנה לקב"ע דר"ה, שהקב"ע דר"ה היא בבחינת כלל ומצד העצם, וכן כל העבודות דר"ה הן מצד העצם, שאין בזה התחלקות מדריגות כלל, וא"כ אינו מובן מהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו', שהו"ע התחלקות פרטים.

ב) ולהבין

זה צריך להקדים תחילה כללות ענין העבודה. דהנה בזהר פרשת וארא10 איתא, פקודא דא קדמאה דכל פקודין כו' למנדע לי' בפרט וכלל כו', כי ה' הוא האלקים11 דא באורח פרט. ובהמשך הענין שם12 איתא, דמ"ש11 וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים היינו דהוי' ואלקים כולא חד, והיינו, שכללות ענין העבודה הוא הידיעה דהוי' ואלקים כולא חד. וצריך להבין13, הרי הוי' הו"ע הרחמים14,

232

בל"ג, ואלקים הו"ע הצמצומים והדינים15, שהו"ע ההעלם וההסתר, ועד לבחינת העלם והסתר הטבע, דאלקים בגימטריא הטבע16, וא"כ, לא זו בלבד שהם ב' ענינים שונים ונבדלים זמ"ז, אלא שהם גם הפכים זמ"ז, וא"כ איך אפשר לומר שהוי' ואלקים כולא חד. וכן הוא גם בענין האורות וכלים, דהוי' הו"ע האורות, ואלקים הו"ע הכלים17, שהם ב' תנועות הפכיים, דתנועת האורות היא כמו רוח האדם העולה למעלה18, ותנועת הכלים היא כמו רוח הבהמה היורדת למטה18, וא"כ, איך הם כולא חד.

ויובן

זה מענין הוי' ואלקים כמו שהוא בעולם התיקון. דהנה כתיב19 כי שמש ומגן הוי' אלקים, דהוי' ואלקים הם דוגמת השמש ומגן, דכשם שענינו של המגן (נרתק לשמש) הוא להגין שיוכלו לסבול ולקבל את אור השמש, כמו"כ שם אלקים הוא מגן לשם הוי' שעל ידו דוקא אפשר לקבל את האור דשם הוי'. והענין בזה, דמאחר שהשמות הוי' אלקים הם ענינים הפכיים, איך אפשר שהאור דשם הוי' יאיר ע"י שם אלקים, דלכאורה, כאשר שם הוי' הוא בהתגברות, צריך להיות גילוי אור בלי גבולי, וכאשר שם אלקים הוא בהתגברות, צריך להיות העלם והסתר לגמרי, ואיך אפשר שע"י שם אלקים יאיר האור דשם הוי', ועד שעל ידו דוקא יאיר בכל מקום ומקום, דוגמת המגן שעל ידו מתקבל אור השמש. ומזה מוכח שבאמיתית ענינם אינם ב' הפכים, והיינו שענין העלי' שבאור אינו אמיתית כוונת ופנימיות האור, אלא כוונתו הפנימית היא שיומשך ויאיר למטה, ואופן האור והגילוי לא יהי' בדרך ריבוי אור, באופן שיפעול ביטול המקבלים, כי אם, שיאיר באופן שיהי' בהתיישבות בהמקבלים, שזהו ההפרש בין אור דתיקון לאור דתהו, שאור דתהו ענינו שמאיר באופן בל"ג, ואור דתיקון ענינו שיאיר בהתיישבות בכלים. וע"ד דוגמא ממלך בו"ד שמגלה את יקר תפארת גדולתו, שיש בזה ב' אופנים, אופן הא', שמגלה יקר תפארת גדולתו בכל התוקף (מיט אַ שטורעם) מבלי להתחשב כלל עם מצב המקבלים, שאז נעשה ביטול המקבלים, ואופן הב', שמגלה את יקר תפארת גדולתו באופן שהמקבלים יוכלו

233

לתפוס ולהשיג. וזהו שמבקשים גלה כבוד מלכותך כו' וידע כל פעול כי אתה פעלתו20, דפעול קאי על נבראים התחתונים, ואעפ"כ, הנה גם כל פעול ידע כי אתה פעלתו. ולהיות שהכוונה הפנימית שבאור היא שיאיר בהתיישבות בהכלים, לכן הוא נמדד ונגבל ע"י הכלים. וכן גם מצד הכלים ושם אלקים, הנה הכוונה הפנימית שבהם אינו ענין הירידה וההעלם והסתר לגמרי, שהרי גם שם אלקים הוא מז' שמות הקדושים שאינם נמחקים21, אלא הכוונה פנימית שבהם היא שעל ידם יתגלה האור, ולכן הם תופסים את האור ומגלים אותו. וזהו שהוי' ואלקים כולא חד, לפי שבשניהם היא כוונה אחת, שזהו כפי שהוא בעולם התיקון דוקא, דבתהו הנה כשהאיר ענין מדת החסד (שענינה גילוי) לא הי' מקום למדת הגבורה, וכן להיפך, וכמ"ש22 וימלוך גו' וימת, משא"כ בתיקון הו"ע ההתכללות. ומענין ההתכללות שבתיקון, שהאור נגבל ע"י הכלי והכלי תופסת בהאור, מוכח, שהכוונה הפנימית שבהם אחת היא. וזהו כללות ענין העבודה לדעת שהוי' ואלקים כולא חד, היינו, שענין העבודה הוא לפעול בהכלים, שמצד עצמם הם בתנועה דרוח הבהמה היורדת למטה, שיהי' בהם ענין העלי' שיהיו כלים להאור, וכן בהאור, שמצד עצמו הוא בתנועה דעלי', שיהי' בהמשכה ובהתיישבות בהכלים.

והנה

עיקר ענין העבודה הוא תיקון הכלים. וכמו שהוא בענין ירידת הנשמה בגוף ונה"ב, שהנשמה הו"ע האורות, והגוף ונה"ב הו"ע הכלים, הרי ירידת הנשמה לא היתה בשביל עצמה, דהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון, וכל ירידתה היא בכדי לתקן את הגוף ונה"ב23. וכמו"כ למעלה, עיקר העבודה הוא בתיקון הכלים. וע"י תיקון הכלים שנעשים כלים ראויים להאורות, הנה במילא מתגלה בהאור כוונתו הפנימית שיאיר למטה, שזוהי הכוונה הפנימית שתהי' דירה בתחתונים24. אבל עיקר העבודה היא בתיקון הכלים, שיהיו בביטול וברצוא להאור, ובעבודת האדם למטה הו"ע תיקון הגוף ונה"ב שיהיו בביטול וברצוא.

ג) והנה

בענין הביטול והרצוא שצריך לפעול בהכלים, יש ג' מדריגות25. ויובן זה מענין הרצוא דשבת, כידוע ששבת הו"ע

234

הרצוא והעלי' של כללות העולמות, כמ"ש26 ויכולו השמים והארץ וכל צבאם, הנה בהעליות דשבת ישנם ג' מדריגות, מעלי שבתא, יומא דשבתא ורעוא דרעוין. מעלי שבתא הוא גמר ענין העלי' מלמטלמ"ע בשלימות הבירור דאוכל מתוך פסולת. יומא דשבתא הו"ע בירור אוכל מתוך אוכל, ואכלתם אכול27, וכמשנ"ת בד"ה מי מנה28 שיש ב' אופנים בענין הבירורים, בירור אוכל מתוך פסולת, ואוכל מתוך אוכל, שזהו ההפרש בין מעלי שבתא ויומא דשבתא. ורעוא דרעוין הוא למעלה מענין הבירורים לגמרי. וביאור ג' ענינים אלו בעליית הכלים הוא, דהנה, התחלת ענין תיקון הכלים הוא בכלים דבי"ע, לפי שעיקר תנועת הירידה (דרוח הבהמה היורדת למטה) שבכלים היא בהכלים דבי"ע, ולכן בהם צ"ל התחלת עבודת התיקון, לתקנם שיהיו בתנועה דעלי', שאז הם יכולים לקבל אור נעלה יותר. ולמעלה יותר הו"ע תיקון הכלים דאצילות, שהרי גם הכלים דאצילות, עם היותם אלקות, מ"מ, הם בבחי' מציאות, שלכן אומרים איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד29, ב"פ חד, לפי שהכלים הם בחינת מציאות כידוע30, ולכן צ"ל גם תיקון הכלים דאצילות, שעי"ז נעשים מוכשרים שיאיר בהם אור הסובב, שלמעלה מענין הכלים. והיינו, שע"י תיקון הכלים דבי"ע נעשה המשכת אור האצילות, שהו"ע הסובב לגבי בי"ע כידוע31, אמנם ע"י תיקון הכלים דאצילות נמשך אור הסובב שלמעלה מכללות ענין ההתלבשות בכלים. והנה, תיקון הכלים דבי"ע הוא ע"ד העלי' דמעלי שבתא, שאז הוא בירור אוכל מתוך פסולת, לפי שבבי"ע שייך ענין מציאות הרע32, והתיקון הוא הבירור מהפסולת והרע, שיוכלו לקבל את אור האצילות. אמנם, תיקון הכלים דאצילות הוא ע"ד יומא דשבתא, שאז הוא בירור אוכל מתוך אוכל, שהרי באצילות לא יגורך רע33, ולכן בכלים דאצילות לא שייך ענין הבירור מתוך הפסולת, ותיקון הכלים הוא שיוכלו לקבל את אור הסובב. וישנה עלי' נעלית יותר, שהו"ע תיקון האורות. דהנה, גם אור הסובב הרי יש לו איזה שייכות לכלים, שלכן נקרא בשם סובב, וכללות ענין האור הוא הארה בלבד, דשם

235

אור עצמו מוכיח שהוא הארה בלבד, וענין תיקון האורות הוא שיוכללו בהמאור, ולמעלה יותר – בהעצם. וג' ענינים אלו כמו שהם בהמשכת הספירות שלמעלה, הנה המשכה הא' היא משרש הנבראים, עד לבחי' אריך, שרש הנבראים, שנמשכת ע"י עבודת הבירור דאוכל מתוך פסולת. והמשכה הב' הוא מבחינת ג"ר דעתיק המלובשים בבינה דעתיק, שהו"ע הסובב שלמעלה מהתלבשות בכלים, אבל מ"מ יש לזה איזה שייכות לכלים, כידוע דבבינה הוא התחלת הכלים, וכן גם בינה דעתיק יש לה איזה שייכות לענין הכלים. והמשכה הג' הוא המשכת פנימיות עתיק ממש, שהו"ע המשכת העצם.

והנה

ג' ענינים אלו כמו שהם בעבודה דתיקון הגוף ונה"ב (שנת"ל שהו"ע תיקון הכלים והעלי' שנעשה בשם אלקים) הוא ענין ג' האהבות דבכל לבבך, בכל נפשך ובכל מאדך34. העבודה דבכל לבבך היא העבודה שמצד כחות פנימיים, עשר כחות כפי שכלולים מעשר, שעבודה זו היא בהגבלה, ואפשר להגיע לזה בכח עצמו. אמנם העבודה דבכל נפשך הו"ע אהבה רבה רעותא דלבא שלמעלה מכחות פנימיים, שאי אפשר להגיע לזה ע"י עבודה בכח עצמו, אלא באה מלמעלה. אמנם, אף שעבודה זו אין בה ההגבלה דכחות פנימיים, מ"מ, הרי גם ברעו"ד ישנו הרגש הרצון, ולכן צריך לבטל גם את הרגש זה. וזוהי האהבה דבכל מאדך, שנכלל בהעצם, בלי שום הרגש כלל. והו"ע אהבה בתענוגים שהוא תענוג העצמי ממש. והיינו, דלפעמים הנה גם אה"ר ורעו"ד נק' בשם אהבה בתענוגים35, אמנם זהו מצד תענוג המורגש ותענוג המורכב שישנו באה"ר, אמנם אמיתית ענין אהבה בתענוגים הוא תענוג עצמי שאינו מורגש, והוא שאין לו שום הרגש כלל, כיון שנכלל בהעצם.

ד) ויובן

זה בפרטיות יותר מכללות ענין העבודה דיחוד הוי' ואלקים כפי שהתחיל ביצי"מ, משא"כ בהיותם בגלות במצרים שאז לא היו שייכים לידיעה זו, וכמובן ממ"ש בזהר פרשת ויצא36, כד נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי מידי עד דאטעים לון קב"ה לחם כו', ועי"ז נמשך להם הדעת לידע את ה'. והענין בזה, דהנה ידוע שגלות נמשלה לשינה37, שאז כל הכחות הפנימיים והנעלים הם בהסתלקות, וכחות

236

התחתונים הם בתגבורת כו', וכמו כלי העיכול שפעולתם בעת השינה היא יותר מכמו בעת שהוא ער. וע"ד הידוע שמצד אכילה גסה עולים אדים לכלי המוח ומבלבלים להשגת השכל38, כמו"כ להיפך, שמצד סילוק הכחות נעלים, נעשה התגברות כחות התחתונים, דהא בהא תליא כו'. ועד"ז הוא גם בזמן הגלות, שכל האורות הנעלים הם בסילוק והעלם, ועי"ז נעשה התגברות ההגשמה כו'. ועוד זאת, שהגלות נמשל לעיבור39 (שהרי יצי"מ הו"ע הגירות40, וגר שנתגייר כקטן שנולד41, ולפנ"ז ישנו ענין העיבור), שהעובר ראשו בין ברכיו42, והיינו שהכחות הנעלים הם בהעלם, ומתגלה רק בחי' נה"י43, וכמו"כ בגלות מצרים, שהכחות הנעלים שבישראל היו בהעלם, ובגילוי הי' רק ענין האמונה, כמ"ש44 ויאמן העם, דעם היות שגדלה מעלת האמונה, ובזכות האמונה נגאלו ממצרים45, ועד שגם בזמן בין המצרים, כשרוצים להזכיר את שבחם של ישראל מזכירים את מעלת האמונה, זכרתי לך חסד נעוריך גו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה46, דקאי על היציאה ממצרים באופן שגם צידה לא עשו להם47, אלא האמינו והלכו48, שזהו מצד תוקף האמונה, אבל מ"מ, הכחות הפנימיים היו אצלם בהעלם, ולא הי' שייך אז הידיעה דהוי' הוא האלקים, ובמילא לא היו אצלם גם בירור המדות שנעשה מצד הידיעה דוקא. וכידוע שיציאת בנ"י ממצרים הוצרכה להיות באופן דכי ברח העם49, לפי שהרע הי' עדיין בתקפו50, ולולי הבריחה כו' (ווער ווייסט וואָס עס וואָלט געווען), ורק לאחרי שיצאו ממצרים התחילה העבודה דספה"ע51, שהעומר הוא משעורים, מאכל בהמה52, שהו"ע בירור המדות דנה"ב. והגם שהיו נשמות גבוהות, וכמבואר במ"א בענין דור המדבר שהי' דור דיעה53 לפי שהיו נשמות גבוהות54, מ"מ, בהיותם בגלות מצרים

237

היו בתכלית ההעלם במוחם ולבם כו', שזהו שענין הגלות נמשל לשינה, שמסתלק גם כללות החיות ונשאר רק קיסטא דחיותא55. ולכן, כד נפקו ישראל ממצרים התחיל משה ללמדם הידיעה דהוי' הוא האלקים, שפועלת בירור המדות כנ"ל, שהוא כללות ענין תיקון הגוף ונה"ב.

ה) והנה

התחלת העבודה ביצי"מ היתה בספה"ע (כנ"ל), שענין הקרבת העומר הוא תיקון ועליית המלכות (שזהו עיקר הענין דתיקון הכלים), שהמלכות היא בחי' שם ב"ן, שעז"נ רוח הבהמה היורדת למטה, והו"ע ירידת המלכות לבי"ע גם בענין ההתהוות, שמתעלמת ומסתתרת בההתהוות, ואינה דומה להתהוות כמו שהיא מבחי' ז"א, כמ"ש56 ששת ימים עשה גו', כפי שמדייק בזהר57 מ"ש ששת ולא בששת, שאינו בבחי' העלם ולא בבחי' התלבשות, אלא כמ"ש58 כי הוא צוה ונבראו, בדרך ממילא59. ואין הכוונה שזהו כמו ההתהוות בדרך ממילא שמבחי' הסובב, אלא כידוע שבענין ההתהוות שבדרך ממילא יש ב' אופנים, כמו שהוא מבחי' הסובב וכמו שהוא מבחי' ז"א, דהתהוות בדרך ממילא שמבחי' הסובב היינו שאינו מצמצם את עצמו להוות ולפעול, אך הוא בבחי' העלם לגבי הנברא, שהנברא אינו מרגיש אותו כלל. אבל ההתהוות שמבחי' ז"א היא ע"ד עילה ועלול, דעם היות שהעילה מצמצם עצמו להוציא העלול, מ"מ, התהוות העלול הוא דוקא ע"י התגלות העילה, והוא בדרך ממילא, היינו, שע"י התגלות העילה ממילא מתהווה העלול, וכמו בשכל ומדות, שהתהוות המדות היא ע"י הרגש השכל דוקא, אך אופן התהוותם הוא בדרך ממילא, שבהתגלות השכל נעשים במילא המדות, ובאופן כזה היא ההתהוות שמבחי' ז"א. אבל ההתהוות שמבחי' המלכות היא בדרך התלבשות כח הפועל בנפעל, והוא בדרך העלם והסתר, שהכח האלקי מתעלם ומסתתר בהנברא, שאינו מרגיש את הכח האלקי, והיינו, דהגם שמרגיש שיש בו כח וחיות, ובפרט בההתבוננות דשמע60 ישראל הוי' אלקינו גו', כחנו וחיותנו, הרי זה רק מה שמרגיש שיש לו חיות, אבל אינו מרגיש שחיותו הוא אלקות, שזהו מצד העלם והסתר שבהתהוות שמבחי' המלכות.

238

והנה

ההעלם והסתר שבמלכות אינו רק בהתהוות בי"ע מבחי' המלכות, אלא כן הוא בכל המדריגות שבמלכות, עד לבחי' מלכות דא"ס שלפני הצמצום, שכללות הגילוי שנמשך בעולמות מבחי' מלכות דא"ס הוא ע"י הקדמת הצמצום והסילוק, ומה שנמשך הוא רק קו קצר בלבד, שזהו מצד ההעלם דמלכות. אמנם העלם זה אינו אמיתית ענין ההעלם עדיין, שהרי גם לאחרי הצמצום נמשכים גילויי אורות, וכמו המשכת הקו, שעם היותו קו קצר הרי הוא המשכת אור, אלא שבכללות נקרא בשם העלם, ע"ד כתרא עילאה אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח ואור מצוחצח אוכם הוא קדם עה"ע61, דקדם עה"ע הוא אוכם, אבל מ"מ ה"ה אור קדמון צח ומצוחצח. ועד"ז גם בההמשכות שנמשכים בבי"ע מבחי' המלכות, הרי גם לאחרי ההעלם דמלכות ישנם גילויים, והיינו, שענין ההעלם הוא רק לגבי האור שהי' קודם העלם המלכות, אבל מ"מ גם אחרי ההעלם דמלכות הרי זה בבחי' גילוי אור, אמנם יש עוד אופן בההעלם דמלכות, שזהו שרגלי' יורדות מות62, בזמן הגלות, שהו"ע של העלם והסתר לגמרי.

וביאור

שני האופנים הנ"ל בהעלם, יובן ע"פ הידוע שבענין ההתלבשות גופא יש בכללות ב' אופנים. אופן הא', שהמלובש מושל ושולט על המלביש, וכמו בהתלבשות השכל במדות, דעם היות השכל מלובש בהמדות, מ"מ, המוח שליט על הלב63, שהרי המדות מצד עצמם הם בהתפעלות בלתי מוגבלה, והמוח שליט עליהם שיהיו כפי הרצוי. וכן גם למטה יותר, בהתלבשות המחשבה בכח המעשה, כמו בכח הכתיבה וכח הציור, שהנהגת המעשה הוא כפי אופן המחשבה. ואופן הב', שהמלביש מושל ושולט על המלובש, וכמו בענין הגלגולים רח"ל שהוא צער גדול להנשמה. ועד"ז יובן שני אופני ההעלמות שבספירת המלכות, דבאופן הא', הנה הגם שהכח האלקי מתלבש ומתעלם בהנברא, מ"מ הוא בגילוי קצת, ומושל ושולט על הנבראים, משא"כ באופן הב', שרגלי' יורדות מות בזמן הגלות, הרי המלביש מושל ושולט על המלובש, והו"ע שכינתא בגלותא64, שהרי גם בזמן הגלות הנה הרצון שלמעלה הוא תקיף וחזק שיהי' אך טוב לישראל65, ולא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות, ומ"מ, מצד ההתלבשות בע' שרים (שבכל מדינה ישנו שר המושל כו')

239

יכול להיות גם באופן אחר ח"ו, שהו"ע שכינתא בגלותא. ועד"ז בהתלבשות נה"א בגוף ונה"ב, שישנם בזה כמה אופנים, דהאופן הנעלה הוא שהנה"א מושלת ושולטת תמיד על הגוף ונה"ב, ולמטה יותר הוא כמ"ש66 ולאום מלאום יאמץ, דלפעמים כו', ולמטה יותר הוא כאשר הגוף ונה"ב שולטים ח"ו על נפש האלקית כו'.

ו) והנה

עיקר ענין תיקון הכלים הוא בבחינה היותר תחתונה, דהיינו בספירת המלכות כמו שרגלי' יורדות מות, וכן גם בענין תיקון הגוף ונה"ב, שהעיקר בזה הוא בנוגע להתלבשות נה"א באופן היותר תחתון, ובזה צריכה להיות העבודה דתיקון הכלים, שלא תהי' התנועה דרוח הבהמה היורדת למטה, אלא תהי' עליית הכלים בביטול ורצוא. וענין זה התחיל ביצי"מ ע"י אכילת מצה, לחם מן הארץ, והו"ע העבודה שמצד כחות פנימיים, שאפשר להגיע לזה ע"י עבודה בכח עצמו כנ"ל, ואח"כ הי' אכילת מן, לחם מן השמים67, שהו"ע העבודה דרעו"ד שבאה מלמעלה, ועד לבחי' בכל מאדך, שנכלל בהעצם (כנ"ל ס"ג).

ז) והנה

סדר העבודה מלמטה למעלה הוא שתחילה היא העבודה בכחות פנימיים, אח"כ העבודה דרעו"ד, ואח"כ העבודה שמצד העצם. אמנם צריך להיות גם ענין ההמשכה מלמעלה למטה, להמשיך את העבודה שמצד העצם בכחות פנימיים. וזהו אתם נצבים היום כולכם, דהנה, היום דא ר"ה, שאז העבודה היא מצד העצם, שנשמות ישראל נצבים ומתעלים למקור חוצבם, לפני הוי' אלקיכם, וכנ"ל בההפרש שבין העבודה דקב"ע שבכל השנה לקב"ע דר"ה, דקב"ע שבכל השנה היא בכח פרטי ובענין פרטי, והעבודה דקב"ע דר"ה היא מצד העצם שלמעלה מהכחות פנימיים, שזהו ג"כ מ"ש כולכם, לאחדים כאחד ממש, לפי שמצד העצם לא שייך חילוקי מדריגות. והעבודה היא להמשיך בחי' כולכם שמצד העצם בהכחות פנימיים, שזהו אומרו ראשיכם שבטיכם גו', שחושב כאן עשר מדריגות2 שהם עשר כחות הפנימיים, שגם בהם תהי' המשכת העצם68.

______  ______

1) ריש פרשתנו (נצבים כט, ט-י).

2) ראה לקו"ת ריש פרשתנו (מד, א).

3) תוס' מגילה לא, סע"ב. רמב"ם הל' תפלה פי"ג ה"ב. טושו"ע או"ח סתכ"ח ס"ד.

4) פענח רזא סוף פרשתנו. מגלה עמוקות פרשתנו ד"ה עשירי (ס, ד).

5) איוב ב, א.

6) ראה זהר ח"ב לב, ב וברמ"ז שם. ח"ג רלא, ב.

7) ר"ה כו, ב.

8) ראה סד"ה אתם נצבים תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב ס"ע א'קלט ואילך).

9) ראה סה"מ תרצ"ט ע' 12 ואילך. ובכ"מ.

10) כה, א.

11) ואתחנן ד, לט.

12) כו, ב. וראה סה"מ תרנ"ז ס"ע מה ואילך. תרח"ץ ס"ע רעא ואילך. ובכ"מ.

13) בהבא לקמן – ראה ד"ה אתם נצבים הנ"ל (המשך תער"ב שם ע' א'קלב ואילך).

14) ב"ר פי"ב, טו. פסיקתא רבתי פמ"א, ב. זהר ח"א קעג, סע"ב. רנא, ריש ע"ב. ח"ב מז, ב. תניא שעהיוה"א פ"ה.

15) ב"ר ופסיקתא רבתי שם. זהר ח"ג סה, א. תניא שעהיוה"א רפ"ו.

16) פרדס שער יב (שער הנתיבות) פ"ב. ראשית חכמה שער התשובה פ"ו ד"ה והמרגיל (קכא, ב). של"ה פט, א. קפט, א. שח, ב. שו"ת חכם צבי סימן יח (הובא בלקו"ת פ' ראה כב, ג). שעהיוה"א שבהערה הקודמת.

17) תו"א יתרו סט, ד. לקו"ת בלק עג, ב. סה"מ תרנ"ז ע' מו. ועוד.

18) ע"פ קהלת ג, כא.

19) תהלים פד, יב. וראה תניא שעהיוה"א פ"ד ואילך. אוה"ת (יהל אור) עה"פ. סה"מ שבהערה 12.

20) נוסח תפלת מוסף דר"ה.

21) שבועות לה, סע"א. רמב"ם הל' יסוה"ת פ"ו ה"ב.

22) וישלח לו, לב ואילך. ראה לקוטי תורה להאריז"ל ס"פ וישלח. עץ חיים שער יא (שער המלכים) פ"א ספ"ה. ובכ"מ.

23) תניא פל"ז (מח, ב).

24) ראה תניא פל"ו.

25) בהבא לקמן – ראה גם המשך תער"ב שם ע' א'קכט ואילך (ולפנ"ז – ע' א'צו ואילך). ח"ג ע' א'רז ואילך.

26) בראשית ב, א.

27) יואל ב, כו.

28) דשנת תרע"ה (המשך תער"ב ח"ב ע' א'נג ואילך). וראה בארוכה בד"ה לא הביט און ביעקב שנה זו (לעיל ע' 93 ואילך). וראה גם לעיל ע' 61 ואילך.

29) תקו"ז בהקדמה (ג, ב).

30) ראה המשך מים רבים תרל"ו פל"ב. המשך תער"ב ח"א ע' מג. ע' דש ואילך. ובכ"מ.

31) המשך תער"ב ח"א ע' קז. סה"מ תרפ"ט ע' 264. ובכ"מ.

32) ראה עץ חיים שער מג (שער ציור עולמות) פ"א. לקו"ת במדבר ג, ג. ובכ"מ.

33) תהלים ה, ה. וראה לקו"ת שם ואילך.

34) ואתחנן ו, ה.

35) ראה תניא פמ"ג (סב, א). ועוד.

36) קנו, ב.

37) ראה ד"ה בלילה ההוא תש"כ פ"ב (תו"מ חכ"ז ע' 408), ובהנסמן שם הערה 15.

38) ראה פירוש חבצלת השרון להר"מ אלשיך עה"פ דניאל א, ה. ד"ה הבאים ישרש יעקב תרצ"א (סה"מ תרצ"א ע' קסא).

39) תו"א וארא נה, א. ובכ"מ.

40) ראה לקו"ש חי"ח ע' 119. וש"נ.

41) יבמות כב, א.

42) נדה ל, ב.

43) ראה ד"ה נעשה נא עלית קיר תרצ"א פ"ה (סה"מ תרצ"א ע' רט). ובכ"מ.

44) שמות ד, לא.

45) ילקוט שמעוני בשלח רמז רמ.

46) ירמי' ב, ב – סיום ההפטרה הראשונה דבין המצרים.

47) בא יב, לט.

48) פרש"י שם.

49) בשלח יד, ה.

50) תניא ספל"א (מ, ב). לקו"ת ויקרא ג, א.

51) ראה לקו"ת ויקרא שם. ובכ"מ.

52) משנה סוטה יד, סע"א. פסחים ג, סע"ב. וראה לקו"ת אמור לה, ד. לו, א ואילך. ובכ"מ.

53) ויק"ר פ"ט, א. במדב"ר פי"ט, ג.

54) ראה עץ חיים שער הכללים פי"א. וראה ד"ה באתי לגני תש"כ פ"ד (תו"מ חכ"ז ע' 291). ועוד.

55) זח"א פג, א.

56) יתרו כ, יא. תשא לא, יז.

57) ח"א רמז, א. ח"ג רחצ, ב. ועוד. וראה סה"מ תש"ח ס"ע 272. ובכ"מ.

58) תהלים קמח, ה.

59) ראה תו"א מגילת אסתר צו, ג. לקו"ת פ' ראה כ, סע"ג. כו, ד. שה"ש יד, ג. מא, ד. סה"מ תרצ"ב ע' שמה.

60) ואתחנן ו, ד.

61) תיקוני זהר תיקון ע (קלה, ב).

62) משלי ה, ה.

63) תניא פי"ב (יז, רע"א) – מרע"מ פ' פינחס רכד, סע"א.

64) ראה מגילה כט, א. זהר ח"א קכ, ב.

65) לשון הכתוב – תהלים עג, א.

66) תולדות כה, כג ובפרש"י (ממגילה ו, סע"א). ראה תניא פ"ט (יג, סע"ב ואילך). פי"ג (יח, ב). ובכ"מ.

67) בשלח טז, ד.

68) חסר הסיום (המו"ל).