5

ב) והענין

הוא, דטענת המלאכים על נתינת התורה לישראל לא היתה על זה שנותנים את התורה לנשמות (ישראל), כי גם המלאכים ידעו שנשמות הם במדריגה נעלית יותר מהמלאכים, אלא טענתם היתה על זה שנותנים את התורה להגוף, כלשון הגמרא, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם. ויתירה מזה, שגם בנוגע להגוף, לא היתה טענתם על זה שנותנים התורה לגוף בכלל (גוף רוחני), אלא על נתינת התורה לגוף האדם שהוא גוף גשמי, כלשון הגמרא (הנ"ל) אתה מבקש ליתנה לבשר ודם.

וביאור

הענין9, דהנה מצינו ששירת המלאכים נזכרה בנביאים, וכמ"ש בההפטרה דחג השבועות, ואשמע אחרי קול רעש גדול10, וכתיב קול כנפיהם כקול מים רבים כקול שדי גו'11, והאופנים וחיות הקודש ברעש גדול12, משא"כ שירת הנשמות לא מצינו בנביאים. והיינו, שיש גם שירת הנשמות, שהרי הנשמות יש להם עליות תמיד, כמ"ש13 ילכו מחיל אל חיל, וכמ"ש14 והי' מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר גו', שהו"ע הילוך ועליית הנשמות שעולים לגן עדן העליון וחוזרים לגן עדן התחתון ועולים עוד הפעם לגן עדן העליון, וידוע שכל עלי' היא ע"י שיר, וכמאמר15 כל בעלי השיר יוצאין בשיר ונמשכין בשיר, וכיון שעליית הנשמות היא למעלה יותר מעליית המלאכים, הרי מובן שגם שירת הנשמות היא יותר משירת המלאכים, ומ"מ לא נזכר בנביאים שירת הנשמות. וטעם הדבר מבואר בלקוטי תורה16, לפי שהמלאכים הם בעלי נפש וגוף, דהגם שנקראים שכלים נבדלים17, הרי זה דוקא בערך הגוף שלמטה, אבל מ"מ גם המלאכים יש להם גוף, וכמ"ש18 עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט, ופירש הרמב"ן19 שקאי על גוף המלאכים. והיינו, שאי אפשר לפרש שקאי על נפש המלאכים, כי בנפש המלאכים לא שייך ענין אש ורוח כלל, דעם היות שאש ורוח הם ב' יסודות הדקים, ובזה גופא הרי המלאכים הם מדקות היסודות, כדמוכח מפי' הרמב"ן,

9) בהבא לקמן – ראה לקו"ת ברכה צח, א ואילך. ד"ה כל שמעשיו מרובין תרל"ג (סה"מ תרל"ג ח"ב ע' רסח ואילך), תרנ"ג (סה"מ תרנ"ג ע' ריז ואילך). תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' רנג ואילך). וראה גם ד"ה הנ"ל עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' שצט ואילך).

10) יחזקאל ג, יב.

11) שם א, כד.

12) ברכת יוצר.

13) תהלים פד, ח. ראה ברכות ומו"ק בסופן. ועוד.

14) ישעי' סו, כג.

15) שבת נא, ב.

16) שבהערה 9.

17) ראה מורה נבוכים ח"ב פ"ג-ו. לקו"ת שלח מה, א. מו, רע"א. אוה"ת מסעי ע' א'שצח ואילך. ספר החקירה להצ"צ יג, א.

18) תהלים קד, ד.

19) בסוף שער הגמול.