68

בלתי מוגה

א. בענין שילוח המרגלים ששלח משה רבינו לתור את ארץ-ישראל – שזוהי התחלת הפרשה שקראנו בתורה היום, ועל שם זה נקראת כל הפרשה – מצינו דבר פלא:

משה רבינו לא שלח את המרגלים מדעת עצמו, אלא שאל אצל הקב"ה, והקב"ה הסכים על כך. ויתרה מזה: לשון הכתוב הוא "שלח לך אנשים", שזהו לשון ציווי, שהי' על זה גם ציווי מלמעלה, והיינו, דכיון שענין זה הוא "לדעתך"1, הנה במילא יש על זה גם ציווי מלמעלה.

נוסף לזה: האנשים שבחר משה רבינו היו נשיאי ישראל2, וכיון שמשה רבינו הכיר את כאו"א מישראל, מגדולי הגדולים ועד לקטני הקטנים [שהרי כל בנ"י היו כלולים במשה רבינו, כמ"ש3 "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו", וכמארז"ל4 שמשה הי' "שקול כנגד ששים ריבוא", וא"כ בודאי שהכיר את כולם] – הרי מובן, שכאשר בחר את הנשיאים, בחר את המובחרים שבישראל.

זאת ועוד: מפורש במדרשי חז"ל5 ש"אותה שעה כשרים היו", היינו, שגם בשעת שילוחם היו כשרים, ומשעת שילוחם עד הליכתם לא"י לא נשתנה דבר.

ולאחרי כל זה שהמרגלים נשלחו ע"י משה רבינו, בהסכמתו וציוויו של הקב"ה, והיו המובחרים שבישראל, וגם באותה שעה "כשרים היו" – הנה בסופו של דבר נעשה מזה ענין בלתי-רצוי, ובנ"י הוצרכו להמתין ארבעים שנה במדבר, וגם לאחרי ארבעים שנה לא נכנס דור זה לארץ-ישראל, אלא הדור שלאחריהם ("וטפכם גו'"6), ולא עוד אלא שמזה נעשה גם "בכי' לדורות"7!

ועד כדי כך, שאפילו בנוגע ליהושע הוצרך משה להתפלל תפלה מיוחדת – "י-ה יושיעך מעצת מרגלים"8.

1) פרש"י עה"פ.

2) פרשתנו יג, ב-ג.

3) בהעלותך יא, כא.

4) דברים פי"א, יו"ד. וראה מכילתא ופרש"י ר"פ יתרו.

5) פרש"י פרשתנו שם. וראה במדב"ר פט"ז, ה.

6) פרשתנו יד, לא.

7) תענית כט, א. וש"נ.

8) סוטה לד, ב. פרש"י פרשתנו יג, טז.