88

– לתלמידות המסיימות ד"בית רבקה" תחיינה, בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. כל מאורע בחייו של אדם מישראל – אפילו בחיי היום-יום הרגילים – קשור הוא עם תומ"צ. וכן הוא גם בנוגע לסיבת בואכן לכאן – בקשר עם סיום שנת הלימודים בבית-הספר.

הסדר אצל בנ"י הוא, שכאשר מסיימים לקרוא את התורה, מכריזים "חזק חזק ונתחזק"1 – להורות שסיום התורה אינו ענין של הפסק, ואפילו לא חלישות ח"ו, אלא אדרבה: ענין של חיזוק, שלכן אומרים "חזק חזק", ולא רק ב' פעמים, אלא מוסיפים פעם שלישית – "ונתחזק", והרי חזקה של ג' פעמים מורה על ענין שהוא קיים לעד.

וזוהי ההוראה גם בנוגע לסיום שנת הלימודים (כנ"ל שכל ענין בחיי איש ישראל קשור עם התורה):

במשך כל שנת הלימודים, הייתן תחת השפעת המלמדות שלימדו אתכן והחדירו בכן יהדות; ואילו עתה, בתקופת החופש, יש בידכן פנאי ויכולת להיפגש עם אלו שלעת עתה הם רחוקים מהיהדות.

ולכן, יש להבטיח שתקופה זו לא תהי' הפסק ח"ו ממה שלמדתן וספגתן בבית-הספר, אלא אדרבה – "חזק חזק ונתחזק":

עליכן להתמסר בתוקף חזק – ולא רק בדיבור או בהחלטה טובה, אלא באופן שיומשך גם במעשה – להמשיך גם בתקופת החופש את החינוך שקיבלתן בבית-הספר, עי"ז שתחזרו במשך זמן זה על מה שלמדתן במשך השנה2.

והנהגה זו תתן לכן את הכח והאומץ להתמודד עם כל הענינים שמצד הסביבה, ויתרה מזו – שתשפיעו גם על בנ"י הנמצאים בסביבתכן, וכל אלו שתיפגשו עמהם, הן הקרובים והן הרחוקים,

– ולאמיתו של דבר, הרי אין "רחוקים" בין בנ"י, אלא כל בנ"י קרובים הם –

1) ראה לקו"ש חכ"ה ע' 474. וש"נ.

2) חסר כמה תיבות (המו"ל).