121

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. ידוע1 שכל הענינים דראש השנה שהם באופן ד"בכסה"2 באים בגילוי בשמע"צ ושמח"ת.

ומזה מובן שכשם שבנוגע לענין התקיעות שבראש השנה איתא בגמרא3 "כמה דפשיט .. טפי מעלי" – כן הוא גם בנוגע לענין השמחה דשמח"ת, שצריכה להיות וישנה הסברה פשוטה ביותר שעל ידה יכול האדם לפעול על עצמו רגש השמחה:

ידוע4 שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים על כל השנה, החל מראש השנה, שממנו נמשך קבלת עול על כל השנה, ועד לשמח"ת, שממנו נמשכת שמחה על כל השנה. ובפשטות – שעי"ז ששמחים ביום זה בשמחת התורה, ממשיכים שמחה על כל השנה, וככל שתגדל השמחה בשמח"ת, תגדל גם המשכת השמחה על כל השנה.

וכיון שטבע בני אדם שעושים כל מיני ענינים וכל מיני השתדלויות כדי להיות בשמחה – הרי כדי להיות בשמחה במשך כל השנה, ישנה העצה לשמוח בשמח"ת, על יסוד הבטחת התורה שהשמחה דשמח"ת נמשכת על כל השנה כולה.

וידיעה זו כשלעצמה צריכה לפעול להרבות בשמחה דשמח"ת, שעי"ז תהי' ריבוי שמחה בכל השנה.

ב. ובפרטיות יותר:

השמחה דשמח"ת היא שמחה ששייכת לכל אחד, וכמדובר לעיל5 שפעולת השמחה ע"י הריקוד היא (לא ע"י הראש והלב, הבנה ורגש, אלא) ע"י הרגל דוקא, והרי רגל – יש לכל אחד. וכפי שנתבאר בשם

1) ראה לקו"ת דרושי ר"ה נד, סע"ג ואילך. ובכ"מ.

2) תהלים פא, ד.

3) ר"ה כו, סע"ב.

4) ראה מאמרי אדה"ז תקס"ו ע' שעט. אוה"ת סוכות ע' א'תשנו. ברכה ע' א'תתסו. סה"מ תרנ"ד ע' לו. תרע"ח ע' רעח. תש"ב ע' 49. ועוד.

5) שיחת ליל שמח"ת בתחלתה (לעיל ע' 91 ואילך).