165

וענין זה הוא לא רק אצל בינונים (כמו הענין האמור בנוגע להפסק הכוונה לשמה לאחרי תחלת הלימוד) – שהרי דברי רבינו נשיאנו הנ"ל נאמרו אודות רבינו הזקן, בעל התניא והשולחן-ערוך, כפי שמבאר רבינו נשיאנו בכמה שיחות שהי' נשמה דאצילות22, ויתירה מזה, נשמה חדשה23, וזה הי' מעמדו ומצבו בהיותו בעלמא דין מלובש בגוף – שזוהי דרגא נעלית ביותר, שלא בערך כלל לדרגת הבינונים. וגם בדרגא זו ישנו ענין של "יפטר", ולא רק לדרגא שבערך, אלא "יפטר" לדרגא שהיא רחוקה ממנה בתכלית הריחוק באופן של אין-ערוך, עד שמעבר זה דורש ענין של מסירת-נפש!

ומזה מובן שגם ביחס לבנ"י והקב"ה ישנו מצב שבו צריך להיות – ע"פ ציווי התורה – ענין של "יפטר אדם מחבירו".

וכשם ששני יהודים נפטרים זה מזה "מתוך דבר הלכה" – הרי "מגיד .. ליעקב .. (ו)לישראל" לפי שזהו "דבריו .. חוקיו ומשפטיו", שכן הוא הסדר למעלה – שכאשר ישנו הציווי לישראל שבזמן ומצב זה צריך להיות הענין ד"יפטר" ביחס להקב"ה (באופנים האמורים לעיל), הרי זה צ"ל "מתוך דבר הלכה".

ג. ויש לבאר תוכן הענין ד"יפטר .. מתוך דבר הלכה" בעבודת השם – שהעצה להענין ד"יפטר", שיהי' זה "מתוך דבר הלכה", ענין של תורה, ובתורה גופא (לא באופן של שקו"ט בהבנה והשגה שבדבר, אלא) הלכה פסוקה דוקא,

– כמובא בדברי הגמרא4 לעיל מיני' כמה דוגמאות "היכי דמי דבר הלכה", שכולם הם "הלכות פסוקות שאין עליהם קושיות ותירוצים שיהא צריך להרהר בהן"24,

וכמובן גם מדברי הגמרא25 בפירוש דברי יוסף לאחיו "אל תרגזו בדרך"26, "אל תתעסקו בדבר הלכה שמא תרגז עליכם הדרך" (תתעו), שהכוונה בזה ללימוד "לעיוני" דוקא, כי, מצד העסק בעיון והעמקה בשקו"ט דפלפולה של תורה, עלול לסטות מהדרך ולתעות ביער בין חיתו טרף, ולכן, הלימוד בדרך צריך להיות "למיגרס". וזהו גם הטעם הפשוט לכך שצריך ליפטר מחבירו מתוך דבר הלכה דוקא –

22) ראה סה"ש תש"ו ע' 6. וש"נ.

23) ראה סה"ש שם ריש ע' 127. וש"נ.

24) פרש"י שם.

25) תענית יו"ד, ב (ובפרש"י). וראה גם לקו"ש חל"ה ע' 198 ואילך. וש"נ.

26) ויגש מה, כד.