189

מתגלים מי המעינות שנמשכים מהתהום, כמ"ש12 מעינות תהום רבה, והיינו, דעם היות שמציאות המעיין ישנו גם קודם החפירה, מ"מ, הרי הוא בהעלם ואין בו שום תועלת, וגילוי המעיין נעשה ע"י החפירה שהיא עבודת האדם בדרך מלמטלמ"ע, שעי"ז מתגלים מי המעינות שנובעים ג"כ מלמטלמ"ע. ודוגמתו גם בענין הבאר ברוחניות, שעז"נ13 באר חפרוה שרים כרוה נדיבי עם גו', שהחפירה וכרי' היא העבודה להסיר את רגבי העפר הגסים והצרורות הדקים דנפש הבהמית שמעלימים ומסתירים על הנפש האלקית. דהנה, ירידת הנשמה למטה והתלבשותה בגוף היא ירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא14, שהרי הנשמה מצד עצמה היא למעלה מהתחלקות כחות פרטיים, ומכ"ש שלא שייך בה ההגשמה של הכחות כפי שבאים בהתלבשות בגוף [שלכן ההתלבשות בגוף היא ע"י הממוצע דנפש הטבעית, ובפרטיות יותר ע"י הממוצע דבחינת צלם, כמבואר בלקו"ת15]. ונוסף על החילוק שבין רוחניות לגבי גשמיות, הנה גם ברוחניות גופא, רוחניות לגבי רוחניות, הרי קודם הירידה למטה היו כל כחות הנשמה רק באלקות, וגם לאחר ירידתה למטה הרי מצד עצמה כל כחותי' (השכל והאהבה ויראה) הם רק באלקות, משא"כ לאחרי שירדה למטה להתלבש בגוף כו', שאז היא בהעלם והסתר, ע"ד ובדוגמת המעיינות שבתהום רבה, והתגלותה היא ע"י העבודה דחפירה וכרי'. והיינו, דעם היות שגם קודם העבודה ישנה הנשמה בגוף, הרי היא בהעלם, ואין מזה תועלת, ולזאת צ"ל העבודה דחפירה וכרי' כדי להסיר ההעלמות וההסתרים, הן הענינים שבגסות והן הענינים שבדקות, והיינו, שצריך לצאת מהענינים שהוא מוטבע ומורגל בהם, כמ"ש16 שכחי עמך ובית אביך, ולכפות את עצמו להיות קדש עצמך במותר לך17. ועוד זאת, שגם עניני קדושה צ"ל (לא מצד הטבעיות והרגילות, אלא) בדרך עבודה דוקא, וכמו בלימוד התורה, שצריך ללמוד יותר מרגילותו, כמבואר בתניא18 במעלת הלימוד מאה פעמים ואחד דוקא19, וכמו"כ במצוות, כמו במצות הצדקה, שהיא כללות כל המצוות20, צ"ל מעשין על הצדקה21, מעשין דייקא, מלשון כפי'22. וכללות ההכנה לעבודה הו"ע המרירות

12) נח ז, יא.

13) חוקת כא, יח. וראה לקו"ת חוקת סב, ד ואילך.

14) לשון חז"ל – חגיגה ה, ב.

15) בחוקותי מז, ג ואילך.

16) תהלים מה, יא.

17) יבמות כ, א.

18) פט"ו (כא, א).

19) חגיגה ט, ב.

20) ראה תניא פל"ז (מח, ב).

21) ב"י לטור יו"ד סרמ"ח.

22) ראה לקו"ת בחוקותי מח, א. מאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא ח"ב ע' תשסא. סה"מ תרע"ח ע' קכא. ובכ"מ.