198

בלתי מוגה

א. הענין המדובר בהתחלת פרשת השבוע, "ויהיו חיי שרה גו'", "שע"י בשורת העקידה .. פרחה נשמתה כו'"1 – מובא במאמר של אדמו"ר הזקן שהגיע מן המיצר אל המרחב (ד"ה ביום השמיני עצרת תהי' לכם2 שנאמר בשמח"ת3) בנוגע לענין השמחה:

ענין השמחה, עד לאמיתית השמחה, שזוהי השמחה היותר עמוקה – הו"ע של אור חוזר מלמטה למעלה, ועד לכליון באופן של כלות הנפש לגמרי.

והדוגמא לזה היא משרה, שמצד גודל השמחה שהי' אצלה – שהרי בתחילה היתה אצלה הידיעה אודות הציווי דעקידת יצחק, "והעלהו שם לעולה"4, ואח"כ היתה אצלה הידיעה מן הקצה אל הקצה, שתמורת העקידה הי' הציווי "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה"5, אלא ישאר בשלימות לגמרי – נעשה אצלה תנועה של אור חוזר וכליון, ולכן פרחה נשמתה.

וכן הוא גם ב"זמן שמחתנו", בחג הסוכות בכלל ובשמחת תורה בפרט:

ב"ימים נוראים" שבהמשך לחודש אלול, אזי ישנו המעמד ומצב ד"בהמצאו" ו"בהיותו קרוב"6, ומצד זה הנה גם "שמים לא זכו בעיניו"7, "ובמלאכיו ישים תהלה"8.

ולכן, כאשר לאחרי כן מתקבלת הידיעה ש"יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך"9 – הרי זה מעורר שמחה גדולה בתנועה של אור חוזר, ועד שנעשית העלי' לעצמותו ית', שזהו מ"ש10 "וישמחו בך", בך בעצמותך.

וזהו גם מ"ש "(וישמחו בך כו') מקדשי שמך", שפירושו שהם

1) פרש"י ריש פרשתנו (כג, ב).

2) מאמרי אדה"ז על פרשיות התורה והמועדים (כרך ב) פינחס ע' תרפו.

3) פ"ד (לעיל ע' 117).

4) וירא כב, ב.

5) שם, יב.

6) ישעי' נה, ו. וראה ר"ה יח, א. וש"נ.

7) איוב טו, טו.

8) שם ד, יח.

9) משלי ה, יז. וראה תו"מ סה"מ תשרי ע' פב. וש"נ.

10) נוסח התפלה דיו"ט.