244

ד. משנת תקס"ט5, הי' נהוג, שכל אלו שבאו לאדמו"ר הזקן – הנה על עניני גשמיות, פרנסה, עניני העיר וכיו"ב, הי' עונה אדמו"ר הזקן בעצמו, ואילו על ענינים רוחניים, הי' שולחם אל בנו, אדמו"ר האמצעי, באמרו: "גייט צו מיין רבי'ן".

ומקודם כל ליל יחידות, הי' אדמו"ר האמצעי נכנס לאביו (אדמו"ר הזקן), והי' זה ע"ד ענין ה"סמיכה" באופן כללי – פעם א' לכל הלילה.

אבל כשהיו מבקשים ממנו ברכה – הי' נכנס עוה"פ לאדמו"ר הזקן, ומבקש "סמיכה" על ענין פרטי זה.

ופעם בא אחד אליו וביקש ברכה, וענה לו: "דער צו וועמען דו ביסט געקומען, איז איצטער ניטאָ" (היינו שאדמו"ר הזקן לא הי' אז שם, ולא הי' באפשרותו לשאול ממנו).

ה. בימי אדמו"ר האמצעי הי' ריבוי בעניני דא"ח, והי' יכול לקרות שבשבת אחת יאמר דא"ח ג' פעמים, ולפעמים הי' אומר דא"ח בשעה רביעית לפנות בוקר6.

וההוראה מזה לכאו"א – שאפשר ללמוד דא"ח אפילו ג"פ ביום אחד, וכן בלילה, ואפילו באמצע הלילה, בשעה רביעית לפנות בוקר, אע"פ שע"פ המדידה וההגבלה של השו"ע יכולים עדיין לישון, כיון שזה קודם הזמן ד"אעירה שחר"7.

* * *

ו. מאמר ב' – ד"ה ושבתי בשלום אל בית אבי גו'.

* * *

ז. אדמו"ר האמצעי8 הי' מהמקורבים למלכות, ואעפ"כ, הי' חי בפחד שלא יהי' מלשינות ומסירות, ואפילו במאמרים, כשנזכר ע"ד מלכות אדום הרשעה, וכיו"ב, היו נזהרים וכותבים רק "וכו'".

פעם נסע כ"ק אדמו"ר האמצעי לראות את הקיסר אלכסנדר בבואו לבאבינאָוויטש, וקרא הקיסר לאדמו"ר האמצעי בשם "ראַבין" ב"פ: פעם הראשונה – בעת שאדמו"ר האמצעי אמר הברכה על ראיית המלך, ופעם השני' – בעת הפרידה.

[וביאר ההוראה מזה שאפילו המלך והמושל קורא "ראַבין" –

5) ראה תו"מ שם ע' קצח. וש"נ.

6) שם ע' קצט. וש"נ.

7) תהלים נז, ט. קח, ג.

8) ראה תו"מ שם ס"ע רי ואילך. וש"נ.