263

בלתי מוגה

א. כאשר רבינו נשיאנו סיפר אודות הענין די"ט כסלו1, כיצד הי' נראה המעמד ומצב לאחרי הגאולה בפעם הראשונה באותו מקום, בפטרבורג (שנקרא כיום לענינגראַד), הנה בין פרטי הענינים, סיפר, שהיתה שמחה גדולה ביותר, "עד כי התגוללו ברחובות פטרבורג".

והגע עצמך:

פטרבורג היתה עיר הבירה של רוסיא, שהיתה אז מלוכה אדירה – מלכות בתוקף גדול. ומצד סדרי המלוכה היתה רשות ליהודים לגור רק בחלקים מסויימים של המדינה, ואילו בחלקה היותר גדול של המדינה, ובפרט במוסקבא, ועאכו"כ בעיר הבירה פטרבורג, לא היתה ליהודים רשות ישיבה, לשהות ולגור בה.

ואעפ"כ, היתה השמחה גדולה כל כך, שפרצה את כל הגדרים, עד שהתגוללו ברחובות, וביניהם גם כאלו שלא היתה להם רשות להיות בעיר ההיא.

וכל אלו שחגגו שם את השמחה באופן האמור, היו יכולים להמשיך בשמחה זו ללא קשיים, ולא ניזוקו מזה כלל.

– השמחה לא ביטלה את מציאותה של המלוכה, שכן, גם לאחרי כן נמשך קיומה של המלכות יותר ממאה שנה, ואפילו בו ביום, הנה קודם השמחה ולאחר השמחה התחשבו במשטר וסדרי המלוכה; ואעפ"כ התקיימה השמחה "ברחובות פטרבורג", ובאופן ש"התגוללו" בריש גלי, מבלי הבט מה הם דיני המלוכה בקשר לזה.

ב. כאשר מספרים זאת לנו, אין זה רק סיפור מעשה בעלמא, אלא לימוד והוראה שקיימים לעד ולעולמי עולמים2 – עד כמה גדול כח של שמחה הקשורה עם מצוה, שמחה שיש לה את הכח של תורה, שפורצת את כל ההגבלות, אפילו הגבלות של מלוכה אדירה שנמצאים ברשותה.

כלומר: אע"פ שהסדר ע"פ תורה הוא ש"דינא דמלכותא דינא"3,

1) שיחת ליל כ' כסלו תרצ"ג סי"ג (לקו"ד ח"א מב, א).

2) ראה גם לעיל ע' 154. וש"נ.

3) ראה אנציק' תלמודית בערכו (כרך ז ס"ע רצה ואילך). וש"נ.