338

לקשור ולחבר את נפש הבהמית שתהי' בטילה לנפש האלקית. וזהו ודרך חיים תוכחות מוסר, שע"י תוכחות מוסר, שהאדם קושר את עצמו שלא תהי' התפשטות רצונו בדברים זרים, ואוסר וקושר נה"ב לנה"א, שזהו התחברות ב' הפכים ממש שיתאחדו לאחדים, עי"ז מעורר למעלה התקשרות והתחברות א"ס ב"ה עם העולמות, שזהו"ע דרך חיים, להמשיך אור חדש ע"י המס"נ (כנ"ל ס"ב).

ד) וזהו

כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, שבזה נכלל כללות ענין העבודה מלמטה למעלה, שמתחיל מנר מצוה ואח"כ תורה אור, דאף שלכאורה הסדר הוא שתורה אור מביא לידי נר מצוה, כמארז"ל30 גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, מ"מ, במדריגות העבודה הנה המדריגה היותר תחתונה היא נר מצוה, שהו"ע העשי' בפועל בלבד, והמדריגה שלמעלה מזה היא תורה אור, שהו"ע ההבנה וההשגה, והמדריגה היותר נעלית היא דרך חיים (שבאה ע"י תוכחות מוסר, כנ"ל ס"ג), שהו"ע המס"נ שלמעלה מהגבלת השכל.

אך

הכוונה היא, שענין המס"נ, דרך חיים, לא ישאר בפני עצמו, אלא יומשך גם בנר מצוה ותורה אור. וכמובן גם מהמבואר לעיל (ס"ב) שנר מצוה ותורה אור הו"ע יחוד זו"ן, ודרך חיים הו"ע יחוד או"א, והרי אין הכוונה שיחוד או"א ישאר למעלה ח"ו, אלא שיומשך גם ביחוד זו"ן, ועד שיומשך למטה כו', אלא שכאשר נמשך מיחוד או"א הרי זה ענין נעלה ועמוק יותר. וכידוע שגם יחוד זו"ן נמשך מיחוד או"א ולמעלה יותר כו', כמבואר באגה"ק31, וכמו"כ לאידך גיסא, שגם יחוד או"א נמשך ביחוד זו"ן, אלא החילוק הוא, שיחוד זו"ן מצד עצמו הוא יחוד חיצוני, ויחוד או"א הוא יחוד פנימי, גם כאשר נמשך ביחוד זו"ן להוליד נשמות או לצורך ההשפעה למטה בכלל. ומזה מובן גם בעבודת האדם, שענין המס"נ, דרך חיים, צריך להיות נמשך בנר מצוה ותורה אור, והיינו, שגם כאשר עוסק בלימוד התורה וקיום המצוות, שהלימוד צריך להיות בשכל אנושי שהוא בהגבלה, ועאכו"כ בקיום המצוות שהם במדידה והגבלה עוד יותר מאשר לימוד התורה, שהרי בתורה אמרו רז"ל32 כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה, גם כאשר אין זה זמן ומקום ההקרבה, כיון שהתורה אינה מוגבלת בזמן ומקום, משא"כ המצוות שמוגבלים

30) קידושין מ, ב. ב"ק יז, א.

31) ס"כ (קלא, א).

32) ראה מנחות קי, א.