350

(הנחה בלתי מוגה)

ואלה

שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו1. וידועה הקושיא למה נכפל בתורה שמות בנ"י הבאים מצרימה ב"פ, בפרשת ויגש2 ובפרשת שמות. ומבואר הענין בתו"א ובתו"ח3, שמש"נ הבאים מצרימה ב"פ הוא כנגד ב' הירידות שהיו בגלות מצרים, כמ"ש4 ירד ירדנו, ירידה אחר ירידה, שלכן גם בהגאולה והיציאה ממצרים ישנם ב' עליות, כמ"ש5 ואנכי אעלך גם עלה. ומבאר שם6 ענין ב' הירידות דגלות מצרים בשורש הענינים למעלה (שמהם נשתלשלו ב' הירידות דגלות מצרים למטה), שהו"ע הירידה דבחי' חכמה (בחינתו של יעקב) לאותיות המחשבה (ירידה הא') ולאותיות הדיבור (ירידה הב'), והו"ע יחוד יעקב ולאה (אותיות המחשבה), ויחוד יעקב ורחל (אותיות הדיבור)7. וממשיך לבאר8, דלכאורה תמוה איך נקרא ענין זה (הירידה והמשכה דבחי' החכמה עד לאותיות הדיבור) בשם גלות מצרים, הלא כך צ"ל סדר השתלשלות והתהוות העולמות מבחי' החכמה ע"י עשרה מאמרות. אך הענין הוא, דבכללות ענין האותיות ישנו אופן שהאותיות מגלים את האור שבתוכם, והו"ע ההמשכה מחכמה עד לאותיות הדיבור כמו שהוא מצד ענין ההשתלשלות כשלעצמו. אך ישנו אופן שהאותיות הם מעלימים על האור, שזהו מ"ש9 אותותינו לא ראינו, שאין נראה וניכר האור המוסתר בהאותיות, וזהו"ע גלות מצרים, שהשמות (שמות בנ"י, שמות ממש10) הם בבחי' הסתר והעלם באותיות הדיבור, בחינת המלכות, שרגלי' יורדות מות11. וענין הגאולה הוא שיהי' גילוי האור בהאותיות, שזהו"ע דנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם12, היינו שהגאולה היתה ע"י גילוי אור. ובזה גופא ישנו גילוי האור שהי' ביצי"מ, שזוהי עלי' הא', ולמעלה מזה הוא הגילוי אור שיהי' בגאולה העתידה, שזוהי

1) ריש פרשתנו.

2) מו, ח ואילך.

3) ריש פרשתנו.

4) מקץ מג, כ.

5) ויגש מו, ד.

6) תו"א נ, א ואילך. תו"ח שם כה, א ואילך.

7) אוה"ת פרשתנו ע' נ.

8) תו"א שם, ג.

9) תהלים עד, ט.

10) תו"א שם מט, ד.

11) משלי ה, ה. וראה אוה"ת נ"ך עה"פ (ע' תקסד ואילך).

12) הגדה של פסח פיסקא "מצה זו".