373

בלתי מוגה

א. בסוף1 הפרשה הקודמת (פ' שמות2) מסופר ע"ד השאלה ששאל משה רבינו את הקב"ה "למה הרעותה לעם הזה וגו'".

גודל התמי' ("דער שטורעם") בשאלת משה הי': איך יתכן, שמשליחותו של הקב"ה – שליחות ע"י משה, ובענין גאולת מצרים – תהי' תוצאה של "הרעותה", של רע?

מכיון שהשליחות היתה בענין גאולת מצרים, גאולה שהיא כולה טוב3; ע"י שליח – משה רבינו4, שעליו נאמר5 "ותרא אותו כי טוב הוא"6, שמיד עם הולדתו הי' רק טוב; והמשלח – הרי הי' הקב"ה "בכבודו ובעצמו"7 (כי מכיון שבני ישראל במצרים היו שקועים ב"מ"ט שערי טומאה"8, לא היתה גאולתם יכולה לבוא בסדר השתלשלות, ממדריגה באלקות המלובשת בעולם (וממילא יש שם מקום לקטרוגים מצד מדת הדין), והגאולה היתה מוכרחת לבוא מהקב"ה בעצמו9), שהוא בודאי כולו טוב וחסד10 ("בחי' עתיק", "לית שמאלא בהאי עתיקא"11) – הרי נשאלת השאלה: מכיון שהן השליחות, הן השליח, ומכ"ש המשלח עצמו, הם טוב גמור – איך יכול הי' לצאת מזה ענין של רע, "הרעותה"?

ועל זה בא המענה (בהתחלת פרשתנו) מהקב"ה: "ויאמר אליו אני הוי', וארא אל אברהם וגו' ושמי הוי' לא נודעתי להם וגם הקימותי וגו'".

1) מכאן עד סוס"י – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית) ונדפס בלקו"ש ח"ג ע' 854 ואילך. במהדורא זו ניתוספו איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ה, כב.

3) ראה תו"א פרשתנו (נו, סע"ד).

4) משא"כ אילו הי' השליח כזה שיש אצלו תערובות רע – הי' אפ"ל שהענין ד"למה הרעותה" הוא מצד השליח (מהנחה בלתי מוגה).

5) שמות ב, ב. וראה סוטה יב, א. אוה"ת שמות ע' ס ואילך.

6) וכדרשת חז"ל (סוטה שם) ש"נולד כשהוא מהול" ו"נתמלא הבית כולו אורה" (מהנחה בלתי מוגה).

7) הגש"פ פיסקא ויוציאנו.

8) ז"ח ר"פ יתרו.

9) ראה לקו"ת צו יב, ג.

10) שהרי אילו הי' ענין של תערובת דינים, לא היתה יכולה להיות יציאה וגאולה ממדריגה תחתונה כ"כ (מהנחה בלתי מוגה).

11) זח"ג קכט, א. ועייג"כ שם רפט, א.