374

הקב"ה ענה למשה, שלאברהם יצחק ויעקב היו נסיונות רבים, ואעפ"כ לא שאלו קושיות, "חבל על דאבדין ולא משתכחין"12.

ואינו מובן:

א) מדוע אמנם שאל משה רבינו קושיא? הרי משה רבינו הי' במדריגה נעלית יותר מהאבות – שהרי הוא הי' השביעי (מאברהם אבינו), ואחז"ל13 "כל השביעין חביבין", שהשביעי הוא חביב במיוחד, כיון שמדריגתו היא למעלה מהששה הקודמים – ומכיון שהאבות לא שאלו, איך יתכן שדוקא משה רבינו שאל "למה הרעותה"?

ב) מכיון שבתשובתו למשה שהאבות לא שאלו קושיות הדגיש הקב"ה את מעלתם של האבות14, הי' לו לומר, במקום "וארא גו' ואל יעקב" – את השם "ישראל", שהוא שם המעלה, המורה על מדריגה נעלית יותר מ"יעקב"15.

ג) ידוע שכל סיפורי התורה הם הוראה16 עבור כאו"א מישראל, ובפרט בנוגע לסיפור זה – שהרי ידוע שהתורה משתדלת שלא לומר "דבר מגונה" אפילו כשמדובר אודות בהמה17, ועאכו"כ כשמדובר, להבדיל, על יהודי, בחיר הנבראים, ומכ"ש ע"ד משה רבינו, מובחר שבישראל18; ואעפ"כ לא נמנעה התורה מלספר ענין שאינו בשבחו של משה רבינו. ולכן בהכרח לומר שהי' הכרח גמור בזה – כדי להורות בזה הוראה לכאו"א מישראל בכל דור ודור: שההנהגה המקובלת בעיני הקב"ה היא לבחור את דרכם של האבות, ולא לשאול שום קושיות.

ולכאורה קשה להבין ענין זה: איך יתכן שלכאו"א מישראל, ובפרט בדור ד"עקבתא דמשיחא", תהי' הברירה לבחור אחת מב' הדרכים – דרכם של האבות או דרכו של משה רבינו?

אמנם ארז"ל19 "אין דור שאין בו כאברהם וכו' כיעקב ואין דור שאין בו כמשה" – אבל הכוונה בזה היא ליחידי סגולה בלבד, והרי התורה ניתנה לכל בנ"י – "תורה על הרוב תדבר"20, שהוראותי' של התורה מתחשבות (בעיקר) עם הטבע והתכונות של רוב בנ"י21. וא"כ, איך

12) שמו"ר פ"ו, ד. סנהדרין קיא, א. הובא בפרש"י פרשתנו ו, ט.

13) ויק"ר פכ"ט, יא.

14) שבפרט זה היו למעלה ממשה רבינו (מהנחה בלתי מוגה).

15) ראה לקו"ש ח"ג ע' 795 ואילך.

16) ראה זח"ג נג, ב.

17) ראה פסחים ג, א.

18) ראה פיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ' חלק ביסוד הז'.

19) ב"ר פנ"ו, ז.

20) ראה מו"נ ח"ג פל"ד.

21) שזהו כלל בנגלה דתורה, וכן הוא גם בפנימיות הענינים – שהוראות התורה הן לרובם ככולם דבני ישראל, ובתוכם – יש גם הוראות ליחידי סגולה, אבל בעיקר – ההוראות הן לרוב ישראל (מהנחה בלתי מוגה).