91

בלתי מוגה

א. מנהג1 ישראל – ו"מנהג ישראל תורה היא"2 – לשמוח עם התורה בשמחת-תורה באופן מסויים: לוקחים ספר-תורה כפי שהיא מכוסה במעיל, ועורכים הקפות מסביב לשולחן הקריאה ורוקדים עם התורה3.

ולכאורה: ענין התורה הוא ללמדה ובשכל שבראש, וא"כ, היתה השמחה דשמח"ת צריכה להתבטא בכך שיעסקו יותר בלימוד התורה, יותר בכמות ויותר באיכות – ללמוד בעיון, וההבנה בתורה היתה מביאה שמחה. ומדוע הנהיגו לבטא את שמחת התורה ע"י ריקוד ברגלים, ונוסף לכך, רוקדים עם התורה כפי שהיא סגורה ומכוסה במעיל, באופן שאי אפשר להביט בתוכה?

ואע"פ שגם בשמח"ת צריכים להיות שיעורים קבועים בלימוד התורה – הרי זה בגלל שבכל יום חייבים בלימוד התורה. אבל לא מצינו שבגלל שמחת היום תצטרך להיות הוספה מיוחדת בלימוד. לא בכך מתבטאת השמחה של שמח"ת.

והביאור בזה:

אמיתית ענין התורה הוא, לא השכל וההבנה שבה, אלא קדושת התורה (שבגלל קדושתה הנה גם עמי-הארץ שייכים לתורה4 וגם הם

1) מכאן עד סוסי"ג – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית) בסדר שונה, ונדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1165 ואילך. במהדורא זו ניתוספו איזה ציוני מ"מ וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ראה ירושלמי פסחים פ"ד ה"א. תוד"ה נפסל – מנחות כ, ב. מהרי"ל – הובא ברמ"א יו"ד סשע"ו ס"ד. מנהגים ישנים מדורא ע' 153. שו"ע אדה"ז או"ח סוסק"פ. סתל"ב סי"א. סתנ"ב ס"ד. סתצ"ד סט"ז. ועוד.

3) ראה סה"מ תרפ"ט ריש ע' 57, ובהנסמן שם בהערה 375. תו"מ חכ"ט ע' 100. וש"נ.

4) שלכן גם ע"ה מברכים ברכת התורה (בתושב"כ*. וגם בתושבע"פ "יש לאדם לעסוק בכל התורה גם בדברים שלא יוכל להבין" (הל' ת"ת לאדה"ז ספ"ב. ועייג"כ ע"ז יט, א)).

*
) ולהעיר, שענין הקדושה הוא בתושב"כ יותר מאשר בתושבע"פ, כמובן מהדין (ספר חסידים סקמ"א. הובא בנו"כ השו"ע יו"ד ר"ס רפג) שאסור להניח תושבע"פ על תושב"כ, ומותר להניח תושב"כ על תושבע"פ (מהנחה בלתי מוגה).