126

ב) והענין

בזה8, דבתורה כתיב (בפ' תשא9) ויתן אל משה ככלתו גו', ואיתא במדרש10 ג' דברים ניתנו מתנה לעולם ואלו הן התורה והמאורות והגשמים, התורה מנין, שנאמר ויתן אל משה גו', ויתן דייקא, לשון מתנה. ואיתא בלק"ת להאריז"ל פ' פינחס11 שמתנה קאי על בחי' מוחין דז"א. והביאור בזה בקצרה12, דהנה, מתנה הו"ע שבא בהוספה על המוכרח, שהרי על ענין של הכרחיות לא שייך לומר שענין זה בא בדרך מתנה, כי אם, על הוספה יותר מכפי המוכרח, עד לענין של עשירות. והנה, בחי' ז"א הו"ע של הכרח בעולם, שהרי התהוות העולם היא ע"י ששת המדות, בחי' ז"א, כמ"ש13 כי ששת ימים עשה הוי' את השמים ואת הארץ, ואיתא בזהר14 בששת ימים לא נאמר אלא ששת, היינו, שההתהוות היא ע"י ששת ימים, שהם ששת המדות, החל ממדת החסד, כמ"ש15 כי אמרתי עולם חסד יבנה, היינו, שהתהוות העולמות מתחילה ממדת החסד. ואף שידוע שההתהוות היא מספירת המלכות16, הרי זה רק בנוגע להתהוות בפועל, אבל שורש ומקור ההתהוות הוא מבחי' ז"א דוקא, שזהו"ע ששת ימים עשה גו'. וכמו בענין השמות הוי' ואלקים, שמצינו במעשה בראשית שנזכר שם אלקים ל"ב פעמים17, אע"פ שאמיתית ההתהוות היא משם הוי' דוקא, הוי' לשון מהוה18, כי, כדי שתהי' ההתהוות בפועל כפי שעלה ברצונו ית', הרי זה דוקא ע"י הארת שם הוי' כפי שבאה בהתלבשות בשם אלקים. וכן הוא גם בענין ז"א ומלכות. וכיון ששורש ומקור ההתהוות הוא מבחי' ז"א, נמצא, שבחי' ז"א הוא הכרח בעולם. וענין המתנה קאי על בחי' המוחין, דמוחין הם למעלה מהעולם, שזהו שהתורה קדמה לעולם19, ולכן המשכת המוחין בעולם (שזהו"ע של הוספה יותר מכפי המוכרח) הו"ע המתנה.

אך

לכאורה אינו מובן, שהרי גם ענין המוחין מוכרח הוא לצורך התהוות העולמות, דכיון שההתהוות היא ע"י המשכת האור מז"א

8) בהבא לקמן – ראה ד"ה ויתן אל משה עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' רנו ואילך).

9) לא, יח.

10) ב"ר פ"ו, ה.

11) בטעמי המצוות.

12) ראה גם אוה"ת פרשתנו (תשא) ע' א'תתקעז.

13) יתרו כ, יא. תשא לא, יז.

14) ח"א רמז, א. ח"ג רחצ, ב. ועוד.

15) תהלים פט, ג. וראה סה"מ תש"ח ריש ע' 273. ובכ"מ.

16) ראה תניא אגה"ק ס"כ (קל, ב). ובכ"מ.

17) זהר חדש צד, ד. צו, ב. ונפרטו שם קיב, ג-ד.

18) פרדס שער א (עשר ולא תשע) פ"ט. תניא שעהיוה"א רפ"ד.

19) ראה מדרש תהלים צ, ד. ב"ר פ"ח, ב. תנחומא וישב ד. וש"נ. זח"ב מט, ב.