155

בלתי מוגה

א. חודש אדר הוא הסיום של כל השנה שמתחילה מחודש ניסן, ע"ד שחודש אלול הוא הסיום של כל השנה שמתחילה מחודש תשרי.

ובהקדמה:

שני ראשי-השנים, הן ר"ה שבתשרי והן ר"ה שבניסן, שייכים לבנ"י, כמובן מדברי המשנה1 "ארבעה ראשי שנים הם", וביניהם נימנו "אחד בניסן" ו"אחד בתשרי", שבה נתבארו דינים בהנהגת בנ"י; אלא החילוק הוא – שאחד בתשרי הוא ר"ה בנוגע לעניני הטבע, וכמו ענינים של חרישה וזריעה כו' שנזכרו במשנה, ואילו אחד בניסן הוא ר"ה בנוגע לענינים של רוממות ונסים שלמעלה מהטבע, כמו "ראש השנה למלכים", "למלכי ישראל"2, וכמרומז גם בשם "ניסן", שיש בו ב' נוני"ן, כדברי הגמרא3 בנוגע לחלום, שתיבה שיש בה ב' נוני"ן מורה על "נסי נסים".

אחד בתשרי מורה על מעמד ומצב העולם כפי שהוא מצד הבריאה, שלמרות גודל מעלתו כפי שהי' קודם החטא, כמארז"ל4 "עולם על מילואו נברא", מ"מ, אין זה מגיע להעילוי שנעשה בשעת מתן-תורה, כמארז"ל5 ש"התנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר להם אם ישראל מקבלים התורה אתם מתקיימין כו'", היינו, שתכלית כוונת הבריאה נשלמה רק בשעת מ"ת, ולא היתה בתחילת הבריאה, וכן אמרו רז"ל6 על הפסוק7 "זה ספר תולדות אדם", "ראוי הי' אדם הראשון שתנתן התורה על ידו כו'", אבל לפועל ניתנה התורה לאחרי כ"ו דורות, "לא לאדם .. כי אם לבניו, שנאמר זה ספר תולדות אדם".

ואילו חודש ניסן קשור עם מ"ת ובנ"י, וכאמור, שבאחד בניסן הוא ר"ה למלכי ישראל.

ובפרטיות יותר יש אצל בנ"י גופא שני מצבים: כפי שהם בזמן הבית, וכפי שהם בזמן הגלות, שאז "אין מלך בישראל"8, ואעפ"כ, גם

1) ר"ה בתחלתה.

2) שם ג, סע"א.

3) ברכות נז, רע"א.

4) ראה ב"ר פי"ב, ו. פי"ג, ג. פי"ד, ז.

5) שבת פח, א. וש"נ.

6) ב"ר פכ"ד, ה.

7) בראשית ה, א.

8) לשון הכתוב – ס' שופטים יז, ו. יח, א. כא, כה.