246

בלתי מוגה

א. אודות "ויהי ביום השמיני"1 – יום השמיני למילואים – מצינו ב' דעות2: (א) דעת רבי עקיבא – שיום השמיני למלואים הי' יום השמיני בחודש ניסן, כי, באחד בניסן הוקם המשכן. (ב) דעת התו"כ – שיום השמיני למילואים הי' ר"ח ניסן, כי בכ"ג אדר הוקם המשכן.

כלומר: לדעה הא' – הרי זה יום השמיני בשני ענינים: שמיני למילואים וגם שמיני בחודש; ולדעה הב' – הרי זה יום השמיני בענין אחד: שמיני למילואים. ובכל אופן – לכל הדעות הי' זה יום השמיני למילואים.

והחידוש של יום השמיני למילואים לגבי שבעת הימים שלפנ"ז הוא – "שכל שבעת ימי המלואים (ש)העמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה"3, ו"באותו היום העמידו ולא פרקו"4; וגם בנוגע לקרבנות – שהיו גם במשך שבעת ימי המילואים – היתה אז השראת השכינה בגלוי, כמ"ש5 "ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח גו'".

ולהוסיף, שענין השראת השכינה הי' לא רק בנוגע לקרבנות, שהם ענינים רוחניים, אלא גם בנוגע לענינים גשמיים – כמ"ש6 "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם", "ברכת כהנים, יברכך יאר ישא", והרי ההמשכה שע"י ברכת כהנים היא גם בנוגע לענינים גשמיים, כמארז"ל7 "יברכך ה' בממון כו' יברכך בבנים כו'", וכמבואר בלקו"ת8 שההמשכה דברכת כהנים היא באופן ש"עד מהרה ירוץ דברו"9, "שנמשך החסד העליון .. למטה מטה (בגשמיות) במהירות באין מונע ומעכב ההמשכה כו'".

ב. ויובן בהקדם ביאור מעלת השראת השכינה במשכן – בדברים גשמיים דוקא:

1) ריש פרשתנו.

2) ראה תורה שלמה עה"פ (אות ה). וש"נ.

3) פרש"י פרשתנו ט, כג.

4) פרש"י נשא ז, א.

5) פרשתנו שם, כד.

6) שם, כב ובפרש"י.

7) במדב"ר פי"א, ה.

8) ס"פ קרח.

9) תהלים קמז, טו.