274

(הנחה בלתי מוגה)

גדול

העונה אמן יותר מן המברך1 כו' תדע שהרי גוליירין יורדין ומתגרין במלחמה וגבורים יורדין ומנצחין2. ולכאורה צריך להבין, הרי כללות הענין דעניית אמן שייך ובא רק לאחר שישנו ענין הברכה ע"י המברך3, וא"כ, איך אפשר לומר שגדול העונה אמן יותר מן המברך. גם צריך להבין הקשר והשייכות דענין הברכה ועניית אמן לענין המלחמה, שכיון שבמלחמה ישנם אלה שמתחילים המלחמה, ואח"כ באים אלה שגומרים ומנצחים המלחמה, לכן גם בענין הברכה ועניית אמן גדול העונה אמן יותר מן המברך.

ויש

לקשר ענין זה (גדול העונה אמן יותר מן המברך) עם מאמר חז"ל4 כל המברך מתברך בברכתו של הקב"ה, כמ"ש5 ואברכה מברכיך, דאף שהמברך מברך בברכת בשר ודם, מ"מ, ישנה ההבטחה והפס"ד שעי"ז מתברך הוא בברכה נעלית יותר, ברכתו של הקב"ה, שהיא באופן דתוספת מרובה על העיקר6. ועד"ז גם בענין הברכה ועניית אמן, כמבואר במפרשי הש"ס7 שעניית אמן מקיימת ומאמתת את הברכה, וכדאיתא בזהר8 כל ברכה דאתיבו עלה אמן דא איהו בקיומא כדקא יאות, להיות דבר של קיימא, באופן נצחי, היינו, שהעילוי שנעשה ע"י עניית אמן הוא ע"ד ובדוגמת העילוי שבברכתו של הקב"ה לגבי ברכת בשר ודם.

ב) ויובן

בהקדם המבואר בארוכה בהמשך חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום9, שהוא הרחב הביאור במאמרו של אדמו"ר הזקן ד"ה להבין ענין הברכות10, דהנה, כללות סדר ההשתלשלות הו"ע ברכתו של הקב"ה, שהרי התהוותו היא רק מפני שהקב"ה הוא עצם הטוב

1) כנראה גם בקשר להברכות שברכו את כ"ק אדמו"ר שליט"א לרגל מלאות ששים שנה (המו"ל).

2) ברכות נג, ב. מס' נזיר בסופה.

3) ראה שו"ע אדה"ז או"ח סקכ"ד סי"א.

4) סוטה לח, ב.

5) לך לך יב, ג.

6) ב"ר פס"א, ד. ועוד.

7) ראה רש"י שבועות לו, א.

8) ח"ג רעא, א.

9) תרל"ח.

10) תו"א בראשית ו, סע"א ואילך (וראה גם אוה"ת בראשית (כרך ג) תקנא, א ואילך).