303

(הנחה בלתי מוגה)

עבדים

היינו לפרעה במצרים ויוציאנו הוי' אלקינו משם ביד חזקה ובזרוע נטוי'1. וצריך להבין מה שמפרט כל ענינים אלה, דלכאורה, הרי העיקר הוא שעבדים היינו ויוציאנו, ולמה צריך לפרט שעבדים היינו לפרעה דוקא, ובמצרים דוקא, ועד"ז בהיציאה, שהיציאה היתה ע"י בחינת הוי' אלקינו, והיציאה משם דוקא, וביד חזקה ובזרוע נטוי'. ומזה מובן, שכל הפרטים הנ"ל מבארים את כללות הענין דעבדים היינו וכללות הענין דויוציאנו. גם צריך להבין ההוראה מזה בעבודת האדם, דהנה, איתא בזהר פרשת בהעלותך2, שכל סיפורי התורה אינם סיפורים בעלמא ח"ו, כי אם, הוראה הם בכל דור ודור. ומובן במכ"ש מתורת הבעש"ט3 אשר כל דבר שיהודי רואה או שומע הרי זה בהשגחה פרטית שילמוד מזה הוראה בעבודת הוי', ואם בעניני העולם כן הוא, בסיפורי התורה על אחת כמה וכמה. ומזה מובן, שכללות הענין דעבדים היינו ויוציאנו ישנו גם עכשיו בעבודת האדם.

ב) והענין

הוא4, כמבואר בסידור האריז"ל5 על הפיסקא עבדים היינו כו', שכל עניני הקדושה היו אז בהעלם והסתר מיצר ודוחק, ועניני הלעו"ז היו בבחינת פרעה, דאתפריעו ואתגליין מיני' כל נהורין6, והיינו, שהיו כל ההשפעות שמלמעלה, אלא שההשפעות היו בלעו"ז. וטעם הדבר, לפי שפרעה עומד בעורף דאריך, דאריך הוא בחינת מקיף שלמעלה מהשתלשלות, ששם הוא כחשיכה כאורה7, ואם צדקת מה תתן לו גו'8, שכל מעשה התחתונים אינו נוגע כלל, ולכן אפשר להיות משם יניקה גם לחיצונים. ואדרבה, היניקה ללעו"ז היא עוד יותר מאשר לקדושה, כי בקדושה כל הענינים הם בסדר וחשבון, וההשפעה לקדושה

1) הגדה של פסח (ע"פ ואתחנן ו, כא).

2) קנב, א.

3) כתר שם טוב בהוספות סרכ"ג ואילך. וש"נ.

4) בהבא לקמן – ראה ד"ה עבדים היינו בסידור (עם דא"ח) רצג, ג ואילך. ועם הגהות – אוה"ת שמיני ע' כט ואילך.

5) במקומו.

6) זח"א רי, א.

7) תהלים קלט, יב.

8) איוב לה, ז.