321

(הנחה בלתי מוגה)

והי'

ביום ההוא יוסיף אדנ-י שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים גו'1, ומסיים2 והחרים הוי' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו גו' כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים. ומוכח מזה, שגם בגאולה העתידה יהי' תפיסת מקום להגאולה דיציאת מצרים, שהרי נאמר והי' ביום ההוא יוסיף אד' שנית ידו, היינו, שהכתוב מדמה את הגאולה העתידה ליציאת מצרים, שהיא שנית ליצי"מ. ונוסף על הדמיון בנוגע לכללות הגאולה, כן הוא בנוגע לבקיעת הנהר דלעתיד, שגם על זה נאמר כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים, היינו, שהכתוב מדמה את בקיעת הנהר דלעתיד לקריעת ים סוף שהיתה ביציאת מצרים. וכן מובן ממ"ש3 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, היינו, שהכתוב מדמה את הנפלאות שיתגלו לעתיד ליציאת מצרים. וצריך להבין מה שהכתוב מדמה את הגאולה ובקיעת הנהר דלעתיד לבוא ליצי"מ וקרי"ס, הרי הגילויים דגאולה העתידה יהיו נעלים יותר מהגאולה דיציאת מצרים, כמובן ממ"ש4 הפך ים ליבשה בנהר יעברו ברגל שם נשמחה בו, הפך ים ליבשה, בלשון עבר, קאי על קריעת ים סוף שהי' ביציאת מצרים. בנהר יעברו ברגל, לשון עתיד, קאי על בקיעת הנהר לעתיד לבוא. ועל זה אומר שם נשמחה בו, שאמיתית שלימות השמחה שתהי' בו, במהותו ובעצמותו, תהי' שם דוקא, בגאולה העתידה, ולא בשעת יציאת מצרים5. וכן מוכח גם מהפסוק כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, כמ"ש הרמ"ז (הובא בדרושי הצ"צ6) בפירוש דברי הזהר7 שאראנו נפלאות קאי על זרעא דאברהם, דכיון שהפסוק מדמה גאולת מצרים וגאולה העתידה, מחדש (הזהר) ענין נחמד בפירוש הפסוק שהתחיל לנוכח (צאתך) ומסיים בנסתר, אראנו נפלאות, וזה רמז במ"ש זרעא דאברהם, דהנה ידוע דבזמן הזה אי אפשר להמשיך אור מפנימיות עתיק עד שיבוא המשיח, וגם אי אפשר להמשיך

1) ישעי' יא, יא.

2) שם, טו-טז.

3) מיכה ז, טו.

4) תהלים סו, ו.

5) ראה שער האמונה לאדמו"ר האמצעי רפנ"ב.

6) אוה"ת נ"ך עה"פ (ח"א ע' תפו).

7) ח"ג רעו, ב.