368

(הנחה בלתי מוגה)

ונגלה

כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר1, ומבאר על זה אדמו"ר הזקן בלקו"ת2 דפי הוי' דיבר הוא הדיבור העליון שעל ידו נתהוו כל הנבראים, כמ"ש3 בדבר הוי' שמים נעשו, והוא כח הפועל שבנפעל, וזהו וראו גו' כי פי הוי' דיבר, שבביאת המשיח יתגלה אשר כל מציאות העולם הוא רק דבר הוי' שמהוה אותו. וצריך להבין אומרו וראו כל בשר, דלכאורה, כיון שגילוי זה הוא השגה רוחנית, ויתירה מזה, השגה אלקית, ה"ז שייך בעיקר לנפש האלקית (להיותה השגה אלקית), וגם להשכל דנפש הבהמית (להיותה השגה רוחנית), אלא שהשגה זו תבוא גם בהגוף. וא"כ הול"ל וראו אפילו כל בשר, היינו שענין זה יהי' מושג היטב בנפש האלקית ובנפש הבהמית עד כדי כך שיהי' מושג גם בהגוף, ומהו אומרו וראו כל בשר, שמזה משמע שעיקר הגילוי יהי' לבשר הגוף הגשמי דוקא.

ב) ויובן

בהקדים מ"ש בההמשך דאחרי מות תרמ"ט4, בד"ה5 כה אמר הוי' בורא השמים גו' יוצר הארץ ועושה גו' לא תהו בראה לשבת יצרה אני הוי' ואין עוד6, ומבאר פירוש הפסוק [דלכאורה אינו מובן אומרו יוצר הארץ, וכן לשבת יצרה, הרי גמר בריאת הארץ הוא (לא רק באופן של יצירה אלא גם באופן של) עשי', וא"כ, למה אומר יוצר הארץ (ורק מוסיף ומסיים ועושה), לשבת יצרה, לשון יצירה דוקא, ולא עושה הארץ, לשבת עשאה. וכן אינו מובן הקשר והשייכות לסיום הפסוק אני הוי' ואין עוד], שעיקר הבריאה הוא לשבת יצרה, ומי הוא היושב בה הוא אני הוי' אין עוד, דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים7, וזהו לשבת יצרה שיומשך גילוי אלקות למטה. והיינו, שכוונת הבריאה היא להיות אני הוי' אין עוד באופן של התיישבות

1) ישעי' מ, ה.

2) סד"ה והניף (צו יח, א-ב).

3) תהלים לג, ו.

4) יצא לאור בקונטרס בפ"ע – י"א ניסן שנה זו (תשכ"ב). ונדפס אח"כ בסה"מ תרמ"ט ע' רלג ואילך.

5) שם ע' רמא ואילך.

6) ישעי' מה, יח.

7) ראה תנחומא בחוקותי ג. נשא טז. ב"ר ספ"ג. במדב"ר פי"ג, ו. תניא רפל"ו. ובכ"מ.