404

– בין מנחה למעריב –

בלתי מוגה

א. ידוע1 הטעם2 להשמחה3 בל"ג בעומר4, לפי שביום זה היתה ההסתלקות של רשב"י, ובשעת ההסתלקות נכלל ועולה למעלה כל העבודה והעמל שהתייגע האדם בתורה ומצוות במשך כל חייו5.

ולכן, בשעת הסתלקותו, כשנתעלה בעילוי גדול ביותר, אמר6:

1) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"ג ע' 1002 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) כמה טעמים* נאמרו בשמחת ל"ג בעומר וחגיגתו, ואנו אין לנו אלא האמור בכתהאריז"ל ומובא בדא"ח** אשר יום זה הוא יום הסתלקותו של רבי שמעון בן יוחאי – הילולא דרבי שמעון***. (ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א, פסח שני ה'תשי"א (אג"ק ח"ד ס"ע ערה ואילך)). וראה גם שיחת ל"ג בעומר תשי"א בתחלתה (תו"מ ח"ג ע' 72).

*
) משנת חסידים מסכת אייר וסיון. פר"ח לאו"ח סתצ"ג. מראית עין להחיד"א שם בלקוטים. שו"ת שם ארי' חאו"ח סי"ד. שדי חמד אס"ד מע' א"י ס"ו. פאת השדה שם.

*
*) פע"ח שער ספה"ע פ"ז. דרוש מכ"ק רבינו הזקן (הוזכר בשו"ת דברי נחמי' חאו"ח סל"ד ס"ז). סידור (עם דא"ח) שער הל"ג בעומר (דש, סע"ב ואילך). ובלשון הדברי נחמי' (שם): "כבר נתפרסם בכל העולם מכמה דורות ענין הילולא דרשב"י בל"ג בעומר".

*
**) זח"ג רצו, ב. ועייג"כ זח"א ריח, א. – ומה שהקשו דהא אדרבא בהסתלקותן של צדיקים מתענין, י"ל – ע"פ נגלה – דשאני ל"ג בעומר דרשב"י צוה לשמוח בו (עיין בפע"ח שם) ועפמש"כ במהרי"ו (הובא בש"ך יו"ד סשד"מ סק"ט) הדין דשומעין לו. ואכמ"ל.

3) במשנת חסידים מס' אייר פ"א מ"ו: "ביום ל"ג בעומר .. מצוה לשמוח שמחת רשב"י". והמ"ח לא העתיק רק דברי האריז"ל (דברי אדמו"ר הזקן – הובאו בפס"ד לאדמו"ר הצ"צ ליו"ד סקט"ז). וראה פע"ח שם. ולהעיר שעפ"ז מפורש ג"כ ענין השמחה (ולא רק מניעת אבלות) וטעמה "שמחת רשב"י" (עיין זח"ג רפז, ב. רצא, סע"א). ומזה מענה להשקו"ט בזה בשו"ת חת"ס חיו"ד סרל"ג. שו"ת שם ארי' שם ועוד. וראה ג"כ נ"כ שו"ע או"ח שם.

4) צ"ע מה שבכ"מ – וגם בדא"ח – מובא ל"ג בעומר, אף שהנוסח של רבינו הזקן בסידורו – וכן מנהגנו – לומר לעומר. וכ"ה בסידור (כתב יד) שהתפלל בו הבעש"ט (והוא סי' האריז"ל. וכ"ה בר"ן סוף פסחים. שו"ת הרשב"א סקכ"ו. תניא ס"נ. כל בו סנ"ה. של"ה. שע"ת. חק יעקב. ועוד). וראה גם "רשימות" חוברת לח ע' 25. לקו"ש ח"ז ע' 337. אג"ק ח"ז ע' רס. חי"א ע' רט ואילך. חי"ג ס"ע נג ואילך. שיחת ל"ג בעומר תשי"ג בתחלתה (תו"מ ח"ח ע' 148).

5) ראה ג"כ אגה"ק סכ"ז.

6) לשון זה מובא בכ"מ בדא"ח, ולע"ע מצאתיו באד"ז (זח"ג רפח, א): "פתח ר"ש ואמר כו' בחד קטירא איתקטרנא בי' בקוב"ה כו'". ושם (רצב, א): "נשמתי בי' אחידא בי' להטא". – וראה ד"ה ויכולו השמים תרס"ו (המשך תרס"ו ס"ע מד ואילך).