423

בלתי מוגה

א. על1 הפסוק2 "אם בחוקותי תלכו" – איתא בספרא (והובא גם בפרש"י): "יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה".

וצריך להבין:

בשלמא אם כוונת הפסוק "בחוקותי תלכו" היתה על קיום המצוות ("יכול זה קיום המצוות") – הי' אפשר להסביר הטעם למש"נ "בחוקותי" דוקא, ללמדנו, שגם המצוות דעדות ומשפטים שיש להם טעם, צריך לקיימם מתוך קבלת עול, כמו חוקים3;

אבל היות שהמכוון כאן הוא על לימוד התורה ("שתהיו עמלים בתורה") – אינו מובן למה נאמר הלשון "בחוקותי תלכו", הרי התורה עיקרה הבנה והשגה: חיוב היגיעה בלימוד התורה הוא לא רק לחזור ולידע פרטי דיני המצוות, אלא גם להבין ולהשיג טעמי המצוות4, כפי שנתפרשו בתושב"כ5 ובתושבע"פ6.

ואף שישנם גם מצוות שנקראים בשם "חוקים", שלא שייך להבין טעמיהם, ועליהם נאמר7 "חוקה כו' אין לך רשות להרהר אחרי'"8

1) מכאן עד סוס"ד – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ג ע' 1012 ואילך. במהדורא זו ניתוספו איזה ציוני מ"מ וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ריש פרשתנו.

3) ראה לקו"ש ח"ג ע' 896 ובהמצויין שם (לקו"ש חט"ז ע' 248 הערה 56. וש"נ).

4) ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ב ה"א-ב. ועוד.

5) ולדוגמא: מצות פדיון הבן – דמינה אזלינן* – שנתפרש בתורה טעם המצוה: "כי לי כל בכור ביום הכותי כל בכור בארץ מצרים הקדשתי לי כל בכור וגו'" (במדבר ג, יג). – מהנחה בלתי מוגה.

*
) לכאורה הכוונה בהמשך לה"הדרן" על מסכת פסחים בענין פדיון הבן, שנערך בהתוועדות די"א ניסן השתא (נדפס בלקו"ש חי"א ע' 42 ואילך). המו"ל.

6) בגמרא ומדרשים כו', ובפרט בספרי חקירה, מוסר וחסידות, שיסודתם בהררי קודש (מהנחה בלתי מוגה).

7) פרש"י ר"פ חוקת.

8) והכוונה בזה – לא להרהור של סתם מקשן, ועאכו"כ הרהור שהוא לקנתר וכיו"ב ח"ו, אלא – להרהור שישנו וצריך להיות בכל שאר המצוות שאינם חוקים (עדות ומשפטים), שבהם צריכים ללמוד ולידע גם טעמי המצוות, ורק בחוקים, שהם המצוות שאין טעמם ידוע, "אין לך רשות להרהר" (מהנחה בלתי מוגה).