461

בלתי מוגה

א. פרשת1 במדבר קורין תמיד לפני שבועות2.

טעם הדבר הוא, בכדי להפסיק בין התוכחה שבפרשת בחוקותי למתן-תורה. אבל, כיון שכל עניני התורה – בתוכם גם הענין דסמוכין – הם בדיוק, עכצ"ל, שקריאת פרשת במדבר דוקא קודם שבועות היא לא רק בכדי להפסיק בין התוכחה למתן-תורה3, אלא גם בגלל שהענינים המדוברים בפרשה זו הם הכנה לקבלת התורה4.

בפרשת במדבר מדובר בעיקר אודות מנין בנ"י, ובגלל המנין שבפרשה זו (והמנין שבפרשת פינחס5) נקרא כל הספר בשם חומש "הפקודים"6. וכפי שמצינו בענין נוסף של מנין שהוא הכנה למתן תורה: ספירת העומר7.

וצריך להבין: מהי מעלת המנין, ועד כדי כך שזהו הכנה למתן תורה?

ב. בטעם ציווי הקב"ה למנות את בנ"י, איתא במדרש8 שזהו בגלל חשיבותם של בנ"י: "נמשלו ישראל כערימה של חטים, מה החטים הללו נכנסות לאוצר במנין, כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נמנים בכל שעה"9.

1) שיחה זו (שבה נכללו שיחות א-ב: (א) ע"ד מנין בני ישראל, (ב) ע"ד ספירת העומר) – הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"ד בתחלתו. במהדורא זו ניתוספו ע"י המו"ל עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) תוד"ה קללות שבתו"כ – מגילה לא, ב.

3) ובדוגמת פרשת נצבים שקוראין קודם ר"ה, שאינו רק בכדי להפסיק בין התוכחה דפ' תבא לר"ה (תוס' שם), אלא גם לפי ש"אתם נצבים היום" קאי על ר"ה (לקו"ת ר"פ נצבים).

4) מובן שאין קושיא ממה שלפעמים קוראין גם פ' נשא קודם עצרת (ולפעמים קוראין גם פ' וילך קודם ר"ה) – כי הענין בזה, שלפעמים צ"ל תוספת הכנה למ"ת (ולר"ה), אבל לא תמיד, משא"כ בהנוגע לפ' במדבר (ופ' נצבים).

5) עיין פרש"י יומא סח, ב.

6) יומא שם. סוטה לו, ריש ע"ב. מ, ב (במשנה).

7) ראה גם לקו"ש ח"ג ע' 976 ואילך. ע' 995 ואילך.

8) במדב"ר פ"א, ד. וראה פרש"י ריש פרשתנו.

9) ומסיים: "לכך נאמר (שה"ש ז, ג) בטנך ערמת חטים כו'. אבל התבן והקש אינן נמנים ולא נמדדין, כך אומות העולם נמשלו כתבן וכקש, שנאמר (תהלים פג, יד) כקש לפני רוח, וכן ובית עשו לקש (עובדי' א, יח), למה, שאין להקב"ה הני' מהם .. אבל ישראל יש להקב"ה הני' מהם .. לכך נמשלו כחטים". ובהמשך דברי המדרש (פ"ד, א): "אבל ישראל צדיקים הם, כולם חטים אגודיהם, שנאמר (ישעי' ס, כא) ועמך כולם צדיקים, וכה"א (שה"ש ד, ז) כולך יפה רעייתי ומום אין בך, לכך דקדק במנינם של ישראל" (מהנחה בלתי מוגה).