77

בלתי מוגה

א. חמשה-עשר בשבט הוא "ראש השנה לאילן" (כלשון המשנה1).

השייכות של ט"ו בשבט, "ראש השנה לאילן", לעבודת האדם (ככל ענין בתורה שנוגע לעבודת האדם)2, בפשטות, היא – בנוגע לעניני מעשר ושמיטה, כמבואר בגמרא3.

אלא, שענין זה נוגע רק בארץ-ישראל, אבל לאמיתו של דבר, נוגע הענין דט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות, גם בחו"ל.

ב. ובהקדמה4:

על5 הפסוק6 "כי האדם עץ השדה", איתא בספרי7: "מלמד שחייו של אדם אינו אלא מן האילן". ולכאורה אינו מובן: הרי אדם חי וניזון גם ממאכלים אחרים, ולא רק מאלו הבאים מאילן?

בלקו"ת8 מבאר רבנו הזקן את הפסוק9 "ולחם לבב אנוש יסעד", שאף שאדם ניזון גם מבשר, הרי אינו שבע מבשר כמו מלחם.

הטעם שדומם, צומח וחי, בכחם להזין את האדם – אף שהאדם, מדבר, הוא למעלה מהם – הוא, לפי ששרשם הוא למעלה משורש האדם, וכיון ששרשם נעלה יותר, לכן ירדו למטה יותר. ומאחר שהצומח הוא למטה עוד יותר מהחי – שמורה שיש לו שורש נעלה יותר – לכן משביע הוא את האדם יותר מהחי (וזהו ג"כ הטעם שבשני הסוגים חי וצומח, החי ניזון ומקבל את חיותו בעיקר מן הצומח).

ועפ"ז יש לבאר את דברי הספרי הנ"ל "שחייו של אדם אינו אלא מן האילן": כיון שעיקר חיות האדם היא דוקא מן הצומח (כנ"ל), וכיון

1) ריש ר"ה.

2) ראה גם שיחת יום ג' פ' בשלח, י"א שבט (לעיל ע' 71).

3) שם יד, סע"א ואילך.

4) ראה גם לקו"ש חכ"ד ע' 115 ואילך.

5) מכאן עד סוס"ח – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1114 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

6) פ' שופטים כ, יט.

7) דפוס ווינא תרכ"ד (נ.י. תש"ח).

8) אמור לט, ג.

9) תהלים קד, טו.