78

שתכלית הגדלות שישנה בצמיחה היא באילנות10 – לכן11 נאמר בספרי שחייו של אדם הם מן האילן.

[וכיון12 שבר"ה לאילנות פוסקים מלמעלה מה יהא עם כל אילן, הרי מובן, שענין זה נוגע גם להאדם (שחיותו תלוי' באילן, כנ"ל), הן בנוגע לחיותו כפשוטו, והן בנוגע לעניניו הרוחניים.

וע"ד מ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר13, שבברכת השנים צריכים לכוין על ד' מינים ומצה שמורה, ופעמים שהוסיף גם יין לקידוש – שכל ענינים אלו שייכים ל"אילן": ד' מינים – כמארז"ל14 "אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים כו'"; מצה שמורה – כמ"ד15 "אילן שאכל ממנו אדה"ר חטה היתה"; ויין לקידוש – כפשוט שגפן הוא בכלל אילן].

ג. איתא בגמרא16: "מאי דכתיב כי האדם עץ השדה, וכי אדם עץ שדה הוא, אלא משום דכתיב6 כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות, וכתיב17 אותו תשחית וכרת, הא כיצד, אם תלמיד-חכם הגון הוא ממנו תאכל (למוד הימנו) ואותו לא תכרות, ואם לאו אותו תשחית (סור מעליו) וכרת".

רואים אנו מדברי הגמרא, שפירוש הפסוק "כי האדם עץ השדה" הוא, שהאדם גופא נמשל לעץ (ולא רק שניזון מן העץ)18. ולכן שואלת הגמרא "וכי אדם עץ שדה הוא" – במה נמשל האדם לעץ? והגמרא מתרצת, שבענין מסוים דומים הם זה לזה.

וצריך להבין:

א) מהי שאלת הגמרא מלכתחילה בתמי' "וכי אדם עץ שדה הוא" – הרי ישנם ריבוי פרטים שבהם נמשל אדם לאילן? וגם במשנה19 מבוארת שייכות האדם לאילן.

10) וכמ"ש (מ"א ה, יג) "וידבר על העצים גו' האזוב". וראה ד"ה וייצר בתו"ח פ' בראשית ספי"ז (כא, סע"ד).

11) ולמ"ד "חטה (–לחם) מין אילן היא" (ברכות מ, סע"א) מובן בפשיטות.

12) המוסגר בחצ"ר – מהנחה בלתי מוגה.

13) ראה תו"מ – רשימת היומן ע' רסו (נעתק ב"היום יום" יט תשרי). וראה גם לקו"ש חכ"ד ע' 587.

14) בכורים פ"ב מ"ו.

15) ברכות שם.

16) תענית ז, א (ובפרש"י).

17) פ' שופטים כ, כ.

18) כלומר: הפירוש הפשוט בשייכותו של האדם לעץ השדה היא – שחיות האדם תלוי' בעץ השדה; אבל בפנימיות יותר – הרי זה לפי שבאדם עצמו ישנו (ולכן נמשל ל)"עץ השדה" (מהנחה בלתי מוגה).

19) אבות פ"ג מי"ז. נתבאר בלקו"ש ח"ד ע' 1210.