92

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר

לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך1. הנה בפסוק זה נאמרו ב' ענינים2, ונפקדת, כי יפקד, שלכאורה סותרים זל"ז, שהרי יפקד הוא לשון חסרון, ונפקדת הוא לשון זכרון (כפירוש התרגום ורש"י), שזהו"ע של המשכה, ולמעלה יותר הו"ע של יחוד, כלשון חז"ל3 חייב אדם לפקוד את אשתו. ואעפ"כ נאמר ונפקדת כי יפקד מושבך, שענין ההמשכה והיחוד (ונפקדת) בא דוקא אחרי הקדמת החסרון וההעלם (יפקד מושבך). וזהו ג"כ כללות הענין דמחר חודש, דר"ח ענינו יחוד שמשא וסיהרא, שאז מתחדש הירח שמקבל אורו מהשמש, וענין זה בא דוקא אחרי ההעלם והביטול בערב ר"ח, כידוע. והנה4, חידוש הירח בר"ח אינו דומה להחידוש שבר"ה, חג שהחודש מתכסה בו5, כי בר"ה הכיסוי וההעלם הוא באופן שהמלכות נסתרת מבנינה לגמרי, לפי שאז חוזר כל דבר לקדמותו, והו"ע סילוק לגמרי, ולכן צריך להיות אז בנין המלכות, להמשיך את המלכות ממקורה העצמי, ולפעול בנין המלכות בבחי' פרצוף שלם, שזהו"ע הט' ברכות והט' תקיעות שעי"ז ממשיכים הט' ספירות לבחי' נקודת המלכות, משא"כ ענין ר"ח, שזהו מה שי"ב ראשי חדשים מקבלים מר"ה, היינו, שהמשכת המלכות שבר"ה נמשכת אח"כ לי"ב ראשי חדשים, אין זה סתירת בנין המלכות, כי אם שהמלכות היא בהעלם ובביטול, שנעשית בבחי' נקודה תחת היסוד. והעלם וביטול זה הוא הכנה והקדמה להגילוי דר"ח, שאז נעשה יחוד שמשא וסיהרא, שהו"ע יחוד זו"ן, ולמעלה יותר ענין יחוד חו"ב, עד למעלה מעלה עד אין קץ, הנה יחוד זה נעשה אחרי הקדמת ההעלם והביטול דוקא, שזהו ע"ד הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שדוקא ע"י ההעלם דכי יפקד נעשה ונפקדת, כנ"ל.

1) שמואל-א כ, יח – הפטרת שבת ערב ר"ח.

2) ראה מאמרי אדמו"ר הזקן תקס"ח ח"א ע' תקלד. אוה"ת ברכה ע' א'תתצב. המשך והחרים תרל"א ס"ע סג ואילך. סה"מ תרנ"ח ע' קעט ואילך. סה"מ עזר"ת ע' עא. ועוד.

3) יבמות סב, ב.

4) ראה המשך והחרים וסה"מ תרנ"ח הנ"ל.

5) ר"ה ח, סע"א ואילך.