102

א. על1 הפסוק2 "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל" – הרי אע"פ שבתרגום ומדרשים3 איתא שקאי על משיח, הנה בירושלמי4 מפרש זאת על כל אחד מישראל.

וכפי שכבר דובר פעם5, שאין סתירה בדבר – ע"פ מ"ש בספר מאור עינים6 בשם הבעש"ט, שבכל אחד מישראל יש חלק מנשמת משיח. ועפ"ז מתאימים ב' הפירושים, ובאמת ענינם אחד.

ואין הכוונה שניצוץ משיח שבכל אחד מישראל הוא ענין שנשאר בהעלם – דכיון שהירושלמי אומר זאת על הפסוק "דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל", שבו נאמר הלשון "דרך" ו"קם", הרי זה ענין שבא בגילוי; יש בכחו של כל אחד מישראל לגלות ניצוץ משיח שבו.

וכוונת הדברים באותיות פשוטות – שיש בכחו של כל אחד מישראל (ע"י תורה ומצוות) לקרב ולהביא גילוי המשיח בפועל. כי, ע"י התורה ומצוות הרי הוא פועל זיכוך בעולם, ממעט את רוח הטומאה, "מעט מעט אגרשנו"7, עד שיקויים היעוד8 "את רוח הטומאה אעביר (לגמרי) מן הארץ" בביאת המשיח, והוא מגלה טוב וקדושה בעולם, עד שיקויים היעוד9 "מלאה הארץ (שתהי' מלאה לגמרי) דעה את הוי' כמים לים מכסים".

וכן איתא בגמרא בנוגע למצוה הראשונה שבתורה – מצות "פרו ורבו"10 – "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף"11, כלומר, שכל הנשמות שבאוצר (העליון) ששמו גוף12 יומשכו ויתלבשו בגופים כאן למטה.

וכשם שענין זה נאמר בגמרא בנוגע למצוה הראשונה, "פרו ורבו",

1) עד סוס"ח הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בקונטרס בפ"ע, (ונשלחה לכו"כ – ראה אג"ק חכ"ב ס"ע רפה. ס"ע שא. וראה גם שם ע' רצד), ואח"כ בלקו"ש ח"ב ע' 599 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ ע"י המו"ל.

2) פרשתנו (בלק) כד, יז.

3) ראה ירושלמי תענית פ"ד ה"ה. רמב"ן עה"פ.

4) מע"ש פ"ד ה"ו.

5) שיחת י"ב תמוז דאשתקד סכ"א ואילך (תו"מ חל"א ע' 122 ואילך). וש"נ.

6) ס"פ פנחס.

7) משפטים כג, ל.

8) זכרי' יג, ב.

9) ישעי' יא, ט.

10) בראשית א, כח.

11) יבמות סב, סע"א. וש"נ.

12) פרש"י שם.