115

(הנחה בלתי מוגה)

כל

הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו1. הנה פסוק זה בא בהמשך להמבואר בפסוקים שלפנ"ז ע"ד הגאולה הקרובה והעתידה לבוא בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, שהיא גאולה כזו שאף אחד מישראל (קיין איין און איינציקער איד) לא ישאר בגלות2, כמ"ש3 ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך, אמר לצפון תני (תן את ישראל הפזורים שמה) ולתימן אל תכלאי (אל תמנעי מליתן את ישראל) הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ, היינו, שכל בנ"י יקבצם הקב"ה – כמ"ש4 אל תירא כי אתך אני – ע"י משיח צדקנו. ועל זה ממשיך בכתוב, כל הנקרא בשמי וגו', כדפירש בתרגום כל דא (היינו, שביאת הגאולה בקרוב ממש, הוא) בדיל אבהתכון צדיקייא דאתקרי שמי עליהון (שזהו כל הנקרא בשמי), וממשיך ולכבודי בראתיו וגו', וליקרי בריתינון אתקנית גלותהון אף עבדית להון נסין. וצריך להבין, מהי השייכות דביאת הגאולה בדיל אבהתכון צדיקייא (שהגאולה באה בזכות הצדיקים) לזה שאתקרי שמי עליהון (כל הנקרא בשמי) דוקא. וגם, מה שייך ונוגע כאן הענין דלכבודי דוקא. גם צריך להבין מה שמסיים אף עשיתיו, אף עבדית להון נסין, דלכאורה מה נוגע זה שבעבר נעשו להם נסים, להאמור כאן שתיכף באה הגאולה לפי שאתך אני (אל תירא כי אתך אני).

ב) ויובן

בהקדם מ"ש (בפרשת השבוע דמינה אזלינן) כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו5, ואיתא במדרש6 ובזהר7 מראש צורים אראנו אלו האבות, ומגבעות אשורנו אלו האמהות. וזהו גם שהגאולה היא בזכות האבות (בדיל אבהתכון צדיקייא), כדאיתא במדרש8 עה"פ9 קול

1) ישעי' מג, ז. – ולהעיר, שפסוק זה הובא בסוף מסכת אבות (פ"ו מי"א) שמסיימים ביום הש"ק הבע"ל (פ' פינחס, י"ט תמוז), לה"יש נוהגין" לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ (המו"ל).

2) ראה גם לקו"ש חי"א ע' 1 ואילך.

3) ישעי' שם, ה-ו (ובמצו"ד).

4) שם, ה.

5) בלק כג, ט. – וראה גם לקו"ש ח"ד ע' 1067 ואילך.

6) ראה במדב"ר פ"כ, יט. תנחומא בלק יב. פרש"י עה"פ.

7) ח"ג רי, ב (וראה גם שם רג, ב).

8) שמו"ר פט"ו, ד.

9) שה"ש ב, ח.