130

וזהו חסיד – המשיך כ"ק אדנ"ע – שמתהלך עם מקל ארוך שבראשו דולקת אש, ויודע שהאש אינה שלו, אלא שתפקידו להדליק ע"י האש את כל הפנסים.

ושאל החסיד: ואם הפנס נמצא ב"וויספּע" – מדבר שמם? והשיב כ"ק אדנ"ע: גם אז צריך להדליק הפנס, שיראו שזהו מדבר שמם, (והוסיף:) וגם שהמדבר השמם יתבייש מפני הפנס.

והמשיך החסיד לשאול: ומה אם הפנס נמצא ב"ים"? והשיב כ"ק אדנ"ע: צריכים להפשיט את הלבושים, לקפוץ למים ולהדליק את הפנס.

וחזר החסיד ושאל: האם אכן זהו חסיד? – והרהר כ"ק אדנ"ע ("זיך פאַרטראַכט"), ולאחרי שחשב, השיב: כן, זהו חסיד.

והוסיף החסיד לומר: אינני רואה פנסים. והשיב לו כ"ק אדנ"ע: לפי שאינך פנסאי.

ושאל החסיד: כיצד נעשים פנסאי? והשיב כ"ק אדנ"ע: יש להתחיל מעצמו, לצאת מההגשמה ("אַרויסגיין פון גראָבּקייט"), ולרחוץ את עצמו, ואז רואים אצל הזולת את הפנס. – מי שהוא בעצמו מגושם – רואה הגשמה, וכאשר מתעדנים ("אַז מ'ווערט איידל"), אזי רואים גם אצל הזולת עדינות.

החסיד לא הרפה והוסיף לשאול: האם יכולים לתפוס את הזולת בגרונו ("נעמען יענעם פאַרן גאָרגל")? והשיב כ"ק אדנ"ע: בגרונו – לא, אבל בכנף העליון של בגדו ("פאַר דעם לאַץ") – כן.

[עד כאן הוא הסיפור שסיפר הרבי הנשיא, מה ששמע מאביו הנשיא אודות דברי תשובתו לחסיד].

ג. ובהקדמה:

אף שבנוגע להחסיד השואל אי אפשר לדעת אם דבריו היו מכוונים בכל הפרטים, מ"מ, כיון שהמענה בא ע"י רבי שהוא נשיא הדור, והרבי נשיא דורנו סיפר את הדברים, הן את השאלות והן את התשובות, בידעו שאח"כ יפרסמו את הדברים וילמדו אותם כדי ללמוד מהם, הרי מובן, שהלימוד מענין זה הוא לא רק בכללות הענין, אלא גם בהפרטים שבו.

וכמדובר כמ"פ7, שכל ענין, אף שנראה רק כ"שיחת חולין של תלמידי חכמים"8, ולא תורתם, או שנראה שזהו ענין של רזין דאורייתא

7) ראה גם תו"מ חל"ב ע' 263. ע' 267. ע' 285.

8) סוכה כא, ב. וש"נ.