210

בלתי מוגה

א. אמרו רז"ל1 "אכל בי עשרה שכינתא שריא",

ומפרש רבינו הזקן באגה"ק2: "שמעתי מרבותי – המגיד והבעש"ט (כפי שמפרש רבינו נשיאנו3) – כי אילו נמצא מלאך אחד עומד במעמד עשרה מישראל ביחד, אף שאינם מדברים בדברי תורה, תפול עליו אימתה ופחד בלי גבול משכינתא דשריא עלייהו עד שהי' מתבטל ממציאותו לגמרי",

וא"כ, הרי עצם המעמד של עשרה מישראל, מספיק כבר כדי לעורר את הענינים הקשורים עם שירה וניגון (ובפרט ע"פ המבואר בתורת החסידות4 גודל ענין הניגון כו').

אמנם, ע"פ הסדר בקדושה באופן ד"ילכו מחיל אל חיל"5, ניתוסף בזה עוד יותר כאשר "מדברים בדברי תורה" – כדברי המשנה6 "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרוי'", וכפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק הנ"ל, שאע"פ ש"אפילו אחד שיושב ועוסק בתורה כו'"7, אין זה בדומה כלל, באופן של ריחוק הערך, למעלת השראת השכינה שע"י עסק התורה בעשרה דוקא.

[כלומר: אע"פ שהתורה היא חכמתו של הקב"ה, ועלי' נאמר8 "ויהי קול מעל לרקיע", שהיא למעלה מהתחלקות – הרי "לא בשמים היא"9, אלא ניתנה למטה דוקא, במקום שיש בו מיצרים וגבולים והתחלקות, ובמקום זה גופא צריכים לפעול שיהי' לא רק "אחד שיושב ועוסק בתורה", ולא רק "שנים", "שלשה" ו"חמשה", אלא "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה", שזהו תכלית העילוי].

ומזה מובן, שככל שתגדל מעלת "מעמד עשרה מישראל ביחד אף

1) סנהדרין לט, א.

2) סכ"ג.

3) סה"ש תש"ד ריש ע' 98. תש"ה ע' 59. ע' 74.

4) ראה סה"ש תרצ"ז ע' 221. תש"ח ע' 180. תש"ט ע' 299. ועוד.

5) תהלים פד, ח.

6) אבות פ"ג מ"ו.

7) שם מ"ב. וראה ברכות ו, א.

8) יחזקאל א, כה. וראה מאמרי אדה"ז נביאים ס"ע רלב ואילך.

9) נצבים ל, יב. וראה ב"מ נט, ב.