24

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

א. מבואר בכ"מ1 החילוק בין היו"ט שבחודש ניסן – חג הפסח, והמשכו חג השבועות (שקביעותו אינה תלוי' בכמה ימים לחודש, אלא רק ביום החמישים ממחרת הפסח2) – להיו"ט שבחודש תשרי (כידוע ש"כל יומא ויומא עביד עבידתי'"3, ועד"ז בנוגע לכל יו"ט) – שחודש ניסן ענינו עבודת הצדיקים, וחודש תשרי ענינו עבודת הבעלי-תשובה.

אמנם, חילוק זה הוא בכללות, אבל בפרטיות יותר – כידוע שהתורה כללות ופרטות נאמרה4 – ישנו חילוק בין חג הפסח לחג השבועות גופא ביחס להענין דצדיקים ובעלי-תשובה.

ובהקדמה:

ידוע שישנה התכללות בכל עניני תומ"צ, שכל מצוה כלולה מכל שאר המצוות, שלכן הנה "העוסק במצוה פטור מן המצוה"5, כמבואר בדרושי חסידות6 שהטעם לזה הוא מפני שבכל מצוה כלולים כל שאר המצוות. וכמו"כ כלולים כל המצוות בתורה, עלי' נאמר7 "כל חפצים לא ישוו בה", אפילו חפצי שמים (מצוות)8, שלכן תלמוד תורה קודם לקיום המצוות, כשאפשר למצוה להיעשות ע"י אחרים9.

אמנם, נוסף על ההתכללות הנ"ל, יש צורך גם בכל ענין פרטי כפי שהוא בפני עצמו. וכמו בענין המצוות, שבבוא זמנה של מצוה פלונית, הנה קיומה של מצוה פרטית זו הוא העיקר, ואז כלולים בה כל שאר המצוות; וכשם שהדברים אמורים בנוגע לזמן (שנה), כן הוא בנוגע לעולם ונפש, ולדוגמא: מצוה שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים, שדוחה תלמוד תורה9, שקיומה בעולם צריך להיות על ידו דוקא.

ומזה מובן גם בנדו"ד, שאע"פ שחג הפסח וחג השבועות שייכים

1) ראה אוה"ת בא ע' רנז ואילך. ועוד.

2) ראה ר"ה ו, ב. שו"ע אדה"ז או"ח רסתצ"ד.

3) זח"ג צד, ריש ע"ב.

4) ראה חגיגה ו, סע"א ואילך. וש"נ.

5) סוכה כה, סע"א. וש"נ.

6) ראה סה"מ תרנ"ה ע' לז. המשך תרס"ו ס"ע סח. ע' תקכב. סה"מ קונטרסים ח"ב תלה, ב.

7) משלי ח, יא.

8) מו"ק ט, ריש ע"ב.

9) ראה הל' ת"ת לאדה"ז פ"ד ה"ג. וש"נ.