311

בלתי מוגה

א. איתא בגמרא1 – והביאו הרמב"ם2 לפסק הלכה – ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה".

ומפני ציווי זה, וגם מפני מעלת החכמה והזקנה וכל המעלות, הי' צריך להיות הענין דהכנסת אורחים בפרטיות, להכניס את כל אחד בפני עצמו ולדבר עמו כו'.

אבל, כיון שאין הזמן גרמא, בגלל צמצום הזמן של הימים שלפני ראש השנה – הנה יהי רצון שהתוועדות זו תחשב כאילו נפגשים ומכניסים את כל אחד מהאורחים בפני עצמו, הן האורחים שהגיעו מעבר לים, והן האורחים שהגיעו מעברו זה של הים, והן האורחים המקומיים.

וכיון שהגמרא פוסקת ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה" – הרי זה יפעל את המשכת הענין ד"בקשו פני את פניך הוי' אבקש"3, שזהו מענינא דיומא, כפי שמבקשים במשך כל חודש אלול, על מנת להמשיך בעשרת ימי תשובה (שהתחלתם היא מראש השנה), שאז הקב"ה הוא "בהמצאו" ו"בהיותו קרוב"4 – שיהי' זה באופן של פנימיות.

וענין זה יומשך כבר החל מכ"ט אלול, ובאופן ד"כמים הפנים לפנים גו'"5 – שזוהי ההתאחדות ד"בקשו פני" עם "פניך הוי' אבקש".

והכלי וההכנה והדרך לזה היא – כמבואר בלקוטי תורה6 בפירוש הכתוב6 "אתם נצבים היום כולכם", ש"היום" קאי על ר"ה, שאז נעשים "כולכם", "לאחדים כאחד" ממש.

והרי ענין זה נעשה כאשר כו"כ מבנ"י מארצות שונות נפגשים ביחד, ובאופן של סבר פנים יפות, ועי"ז מגלים את הסבר פנים יפות שבהם מקבל המלך את כל אלו שמקבלין פניו בשדה במשך ימי חודש אלול, ומראה פנים שוחקות לכולם7.

1) שבת קכז, א. וש"נ.

2) הל' אבל פי"ד ה"ב.

3) תהלים כז, ח. וראה תו"מ סה"מ אלול ע' רפא ואילך. וש"נ.

4) ישעי' נה, ו. וראה ר"ה יח, א. וש"נ.

5) משלי כז, יט.

6) ר"פ נצבים.

7) לקו"ת פ' ראה לב, ב.