58

– למדריכות תחיינה, הנוסעות למחנה-קיץ "אמונה", בחדרו הק' –

בלתי מוגה

א. עבודתכן היא להדריך את החניכות שתהיינה תחת הדרכתכן במחנה "אמונה".

וכפי שרואים במוחש, בעיני השכל, שכאשר רוצים לפעול אצל הזולת, שמדריכים אותו, מדה מסויימת של טוב ודת ("פרום"), צריכים להראות "דוגמא חי'" לכל הפחות במדה כפולה, ואז יכולים לדרוש מהתלמידה או המודרכה שתלמד מהמדריכה, ולאחרי שתפחית מזה כמה אחוזים, אזי תשאר מלא המדה שמצפים מהתלמידה והמודרכה.

ב. ענין זה שייך גם לפרשה שעומדים לקרוא בתורה ביום הש"ק – פרשת "בהעלותך את הנרות".

ובהקדמה:

התורה היא כללית כל כך, שאפילו כאשר מדברת אודות ענין פרטי, מצוה אחת, יכולים ללמוד מזה הרבה רמזים במוסר ומדות טובות.

ועאכו"כ – ובמדה גדולה יותר – כאשר מדובר אודות מצוה שהתקיימה במשכן ואח"כ בבית-המקדש, שהי' ענין מרכזי של כל עם ישראל.

וכדברי הגמרא1 בנוגע לעבודות שעשו הכהנים בביהמ"ק, שעשו זאת בתור שלוחים, בשליחותם של כל עם ישראל, ובלשון הכתוב בפרשת השבוע2 בנוגע ללוים: "נתונים נתונים .. מתוך בני ישראל".

ומזה מובן גם בנוגע למצוה שאודותה מדובר בפרשת השבוע – הדלקת המנורה במשכן – שהכהן עשה זאת בתור שליח עבור כל עם ישראל, הן בירושלים, הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ.

ואע"פ שהעבודות של המשכן אינן קיימות לאחרי החורבן – הרי בנוגע לרוחניות הענינים, דהיינו הפעולה שצריכה להיעשות בנשמת בנ"י, לא שייך ענין של חורבן, וצריך להיות תמיד, כך, שהחלק הרוחני של

1) ראה יומא יט, סע"א. וש"נ.

2) ח, טז.