64

אבל הוראת התורה היא דוקא להיפך – שאצל הנשים צריכה להיות יראת-שמים עוד יותר מאשר אצל האנשים.

והטעם לזה – מצד מעלתן של נשי ישראל, אשר בהן תלוי' במדה גדולה הנהגת כל הבית, חינוך הבית והשפעה על בעל-הבית, וכן בנות ישראל, שכאשר ינשאו ויבנו ביתם בישראל תהי' הנהגת הבית תלוי' בהן, ולכן ציוה הקב"ה שיראת-שמים של הנשים צריכה להיות עוד יותר מאשר אצל האנשים, והטביע הקב"ה בטבע הנשים, שכאשר הן יודעות ע"ד ציווי השם – כל דבר המבואר בתורה, ונצטווינו עליו בתורה – אזי הן עושות זאת ברגש עמוק, וחביבות גדולה יותר מאשר האנשים.

וכן הי' הסדר תיכף בקבלת התורה – שבתחילה הציע משה רבינו להנשים3 שהקב"ה רוצה לתת תורה, והם הביעו רצונן ושמחתן בקבלת התורה.

וכן גם כאשר לאחרי מתן תורה הי' הציווי ללכת לארץ ישראל – הרי החביבות של ארץ ישראל אצל הנשים היתה גדולה יותר ועמוקה יותר מאשר אצל האנשים4.

ד. וכל זה שייך גם כאשר אנו נמצאים בגלות – שהרי הגלות היא רק בנוגע לארץ ישראל הגשמית כפשוטה, אבל ארץ ישראל הרוחנית, נשארת בשלימותה גם בזמן הגלות.

הפירוש של ארץ ישראל ברוחניות – הוא:

מעלת ארץ ישראל – שהיא קדושה יותר מאשר ארץ העמים, ובלשון הכתוב5: "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה".

וזהו גם כן תפקידו של כל אחד מישראל – שביתו וסביבתו צריכים להיות בקדושה יתרה מאשר הסביבה שמחוץ לבית, האנשים והעמים אשר הוא נמצא ודר ביניהם, כי הוא מעם ישראל שקיבל התורה והקדושה מהקב"ה, אשר אמר "קדושים תהיו כי קדוש אני"6.

וכאשר איש ואשה הישראלים מקדשים את ביתם וסביבתם להיות מובדלים מהסביבה שהיא מחוץ לכתלי ביתם וסביבתם, אזי הבית והסביבה נעשים "ארץ ישראל".

3) כמ"ש (יתרו יט, ג) "כה תאמר לבית יעקב", "אלו הנשים", ואח"כ "ותגיד לבני ישראל", האנשים (מכילתא ופרש"י עה"פ).

4) ראה גם תו"מ חל"ב ע' 307. וש"נ.

5) עקב יא, יב.

6) קדושים יט, ב.