74

ונוסף על הנהגה הנסית עם בנ"י בהיותם במדבר, ראו גם נצחונות על-טבעיים בעת המלחמה עם אומה אחרת: כאשר המצריים התנפלו עליהם – נלחם עבורם הקב"ה בעצמו וקרע להם את הים, והרי קריעת ים סוף היא אחד הנסים היותר גדולים, ועד שחז"ל משתמשים בענין זה בלשון10 "קשה".

ובכל ענינים אלו לא היו בנ"י זקוקים לאמונה, אלא הם בעצמם ראו זאת בעיניהם. וא"כ, היו יכולים להבין, שכשם שהקב"ה עשה עמהם נסים במלחמה עם מצרים, יעשה להם נסים גם במלחמה עם כנען.

וביותר יפלא, שגם כאשר כלב עמד נגד והשיב על טענות המרגלים, לא הביא ראי' מהנסים שהיו ביצי"מ ובמדבר, אלא אמר סתם "עלה נעלה וירשנו אותה"11. ולכאורה, לכל לראש הי' לו להוכיח שאין לבנ"י להתיירא מפני עז העם היושב בארץ כנען, ע"י הנסים שהיו במצרים ובמדבר*.

ב. ואין לתרץ שהנצחון על פרעה אינו מוכיח שכך יהי' גם אצל ל"א המלכים שבארץ כנען, לפי שהיו חזקים וגבורים12 – שהרי בשירת הים שרו כל בנ"י "נמוגו כל יושבי כנען"13, היינו, שהנצחון של בנ"י במלחמת מצרים הפיל יראה גדולה ("אַ גוואַלדיקע שרעק") גם על כל יושבי כנען. ועד כדי כך היתה היראה גדולה, שארבעים שנה לאחרי כן, כאשר המרגלים ששלח יהושע באו ליריחו, שמעו, שהעובדה ש"הוביש ה' את מי ים סוף"14, הנסים של קריעת ים סוף, המסו את לבם של יושבי כנען מרוב פחד. ובודאי שבעת שמשה רבינו שלח את המרגלים – שהי' זה בסמיכות ליציאת מצרים וקריעת ים סוף – היו בנ"י צריכים להיות בטוחים בעצמם שינצחו את ל"א המלכים.

יתירה מזה: איתא בגמרא15 שהאומה שאלי' משועבדים בנ"י, מחזק אותה הקב"ה יותר מכל האומות, ובאותו זמן שבנ"י היו בגלות מצרים, היתה מצרים מושלת על כל העולם16. ונמצא, של"א המלכים היו אז – כמו כל האומות – תחת השלטון והמרות של מצרים. וממילא מובן, שלאחרי הנצחון על מצרים לא הי' לבנ"י להתיירא ממלכי כנען.

*) ומ"ש בפרש"י "והלא קרע לנו את הים, והוריד לנו את המן, והגיז לנו את השליו" – הרי אין זה מפורש במקרא, ומזה מוכח שלא זה הוא העיקר.

10) סוטה ב, א. וראה להלן הערה 34.

11) פרשתנו שם, ל.

12) כדפרש"י פרשתנו יד, טז.

13) בשלח טו, טו.

14) יהושע ב, יו"ד.

15) חגיגה יג, ב. מכילתא שם יד, ה. זח"ב ו, א.

16) מכילתא וזהר שם.