87

(הנחה בלתי מוגה)

ויקומו

לפני משה גו' קריאי מועד1. ואיתא בזהר2 (ונתבאר בביאורי הזהר להצ"צ3) קראי כתיב חסר יו"ד, אמאי קראי, אלא הכי הוא, מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא, ורזא דא כל אינון כתרין עלאין (שהם עשר ספירות דב"ן) דשמא קדישא (היינו שם מ"ה) אתאחיד בהו (דהיינו ששם מ"ה מברר שם ב"ן והיו לאחדים), כלהו זמינין מאתר דאקרי קדש (בחי' חכמה), הה"ד4 מקראי קדש, ואימתי בשעתא דמועד זמין בעלמא (והיינו שבשבת נמשכים ומתגלים עצמיות מוחין דאבא בז"א, ועד"ז ביו"ט נמשכים מוחין דאמא שבתוכם נה"י דאבא). כגוונא דאינון כתרין עלאין דזמינין מקדש עלאה, הכי נמי קדש תתאה (מלכות דאצילות, שנקראת ג"כ חכמה, חכמת שלמה, חכמה תתאה) זמין לחילוי (נשמות ומלאכים דבי"ע) לאתעטרא ולאעלאה להו כו' ואינון חיילין כולהו זמינין לאתעטרא בהאי קדש תתאה בזמנא דמועד שריא בעלמא (והיינו שבשבת ויו"ט נמשך להם תוספת גילוי אור מבחי' מלכות דאצילות, ע"ד שנמשך תוספת אור בז"א ע"י חכמה עילאה). וכגוונא דחילהא קיימין לעילא הכי נמי קיימי ממנן דעמא כדוגמא דילה לתתא, וע"ד אקרון קראי מועד, ובגין דאנון לתתא קראי מועד חסר אבל בשלימו יתיר אינון כו'.

ומבאר

הצ"צ5, שתוכן מאמר הזהר הוא לבאר מה שנקראים גדולי הדור קריאי מועד, ועל זה אומר שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע, והרי הנהגת העולמות היא ע"י המדות דאצילות, שהם הנקראים קריאי מועד, וכמו כן ההשפעה ממלכות דאצילות לבי"ע היא ע"י י"ב מלאכים מחנה שכינה וכן י"ב שבטים, שהם מלאכים ונשמות היותר עליונים, שהם מקבלים ההשפעה תחילה, ועל ידם נמשך אח"כ לפרטים כו'. ובדוגמתם למטה בעוה"ז הן ראשי העדה שעל ידם הנהגת

1) ריש פרשתנו (קרח טז, ב).

2) ריש פרשתנו (קעו, ב).

3) ריש פרשתנו (ח"א ע' תפג ואילך). וראה גם ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי פרשתנו מב, ד ואילך. ועם הגהות – ביאורי הזהר לאדמו"ר הצ"צ ח"ב ע' תתקעז ואילך.

4) אמור כג, ב. שם, ד.

5) ביאורי הזהר שם.