90

א. איתא1 בסדר עולם2 שמחלוקת קרח ועדתו על משה ואהרן3 היתה לאחרי מעשה המרגלים (ומביא ראי' לזה מטענת דתן ואבירם: "אף לא אל ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו וגו'"4, שמשה רבינו הוציא אותם ממצרים כדי לכלותם ("אומברענגען זיי") במדבר כו' – שטענה זו מוכיחה שהי' זה כבר לאחרי הגזירה "במדבר הזה יתמו"5).

וצריך להבין, מדוע המתין קרח עם מחלוקתו עד עתה:

ציווי הקב"ה ליטול את העבודה מהבכורים ולתת אותה לאהרן ובניו, הי' בשעת מתן תורה, או משהוקם המשכן6, ולכל הדעות, הכהונה גדולה דאהרן – שעוררה את מחלוקת קרח – היתה בפועל בשמיני למילואים7 (כלומר: ששי בסיון בשנה הקודמת, כ"ג אדר, או ר"ח ניסן), ואילו מעשה המרגלים אירע זמן רב לאח"ז, ונסתיים רק בתשעה באב.

וא"כ, מדוע לא חלק קרח על משה ואהרן עד לאחרי מעשה המרגלים?

אפילו את"ל שעיקר המחלוקת של קרח היתה על כך שאליצפן בן עוזיאל נתמנה לנשיא על בני קהת8 – הרי גם ההתמנות של אליצפן היתה זמן רב לפנ"ז – בעת מנין הלויים (והרי מנין בנ"י הי' בתחלת חודש אייר), ואילו קרח התחיל במחלוקתו רק לאחרי תשעה באב9.

ועכצ"ל, שמחלוקת קרח היתה שייכת למעשה המרגלים.

ב. טענת המרגלים היתה – כפי שכבר דובר10 – שצריכים להיות

1) הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1048 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) רבא פ"ח. הובא ברשב"ם ותוס' ב"ב קיט, א.

3) להעיר, שאף שטענתם בפועל היתה על כהונת אהרן, הרי, ע"פ המבואר במפרשי התורה ומדרשי חז"ל, וכן נראה גם ממשמעות סגנון הפרשה – היתה עיקר המחלוקת על משה רבינו (ראה גם לקו"ש ח"ח ס"ע 103 ואילך) – מהנחה בלתי מוגה.

4) פרשתנו טז, יד.

5) שלח יד, לה.

6) זבחים קטו, ב. וראה בחיי לשמות יט, כב.

7) ירושלמי יומא פ"א ה"א.

8) במדב"ר ותנחומא ריש פרשתנו. הובא בפרש"י שם.

9) ראה סוטה לה, א. וש"נ.

10) שיחת ש"פ שלח ס"ג ואילך (לעיל ס"ע 74 ואילך).