בס"ד. שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ג.

14

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.

צוה לנגן "אנעים זמירות", "צמאה לך נפשי", "אבינו מלכנו". אח"כ צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה יבחר לנו את נחלתנו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א.

* * *

ב. על1 הפסוק2 "דרשו הוי' בהמצאו", אמרו רז"ל3 "אלו עשרה ימים שבין ראש השנה ליום-הכפורים".

בלשון רז"ל זה ישנם, לכאורה, שני ענינים הפכיים4: מהלשון "שבין ר"ה ליוה"כ" משמע שר"ה ויוה"כ אינם בכלל עשרה ימים אלו5; אבל מדברי הגמרא "אלו עשרה ימים", מוכח, שגם ר"ה ויוה"כ נכללים בחשבון העשרה ימים, שהרי בין ר"ה ליוה"כ ישנם רק שבעה ימים.

ובהכרח לומר, שבר"ה ויוה"כ יש שני ענינים: ענינם העצמי, שאינו ענין התשובה, וענין התשובה שבהם, שבגללו נכללים הם ב"עשרת ימי תשובה". והסדר הוא, שתחלה צריכה להיות העבודה מצד ענינו העצמי של ר"ה, ואח"כ – עבודת התשובה דר"ה. ולכן נאמר הלשון "עשרה ימים שבין ר"ה כו'", כי עבודת התשובה דר"ה – שבגללה נכלל ר"ה בחשבון עשרת ימי תשובה – באה לאחרי העבודה דר"ה מצד עצמו6.

ג. תשובה היא למעלה מכל המצוות, ולכן מועילה תשובה לתקן את כל הפגמים שע"י המצוות, כיון שמגעת למעלה יותר מכל המצוות7.

15

וכיון שאומרים שענין התשובה (דר"ה) בא רק לאחר הענין דר"ה שמצד עצמו, הרי מובן, שהענין דר"ה שמצד עצמו הוא למעלה עוד יותר מענין התשובה.

העבודה דר"ה שמצד עצמו היא – "אמרו8 לפני כו' מלכיות כדי שתמליכוני עליכם". ומובן, שקודם שמקבל על עצמו מלכותו יתברך, לא שייכת כל עבודת המצוות (וכמאמר9 "קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי"). ובמילא, הנה גם עבודת התשובה, שענינה לתקן מה שלא קיים גזירת המלך10 – שייכת רק לאחר קבלת מלכותו יתברך.

והיינו, שע"י העבודה דר"ה – "שתמליכוני עליכם" – לוקחים את העצמות ממש, למעלה מכל הגילויים: קיום המצוות (גזירות) – מגיע ברצון העליון כפי שנמשך למטה בגילוי, שהרי המצוות הן רצונו יתברך; עבודת התשובה, שמתקנת גם מה שעשה היפך הרצון – מגעת למעלה יותר מהרצון, אבל עדיין במדריגה שיש לה שייכות עם בחינת הרצון11, כי במדריגה שאינה שייכת כלל לרצון – גם עבודת התשובה על היפך הרצון אינה תופסת מקום, כיון שיש לה עדיין שייכות לרצון, גילויים; ואילו העבודה ד"תמליכוני עליכם" מגעת בהעצמות ממש – למעלה מכל הגילויים12.

ומזה מובן גם גודל מעלת נשמות ישראל, שהם מגיעים בהעצמות ממש, ולכן ביכלתם לעורר אצל הקב"ה בעצמו את הרצון להיות מלך13. אבל בכדי להגיע להעצמות ממש, נדרש הביטול הפנימי14 שמצד עצם

16

הנשמה15, שמתבטא בענין ההכתרה – הבקשה "מלוך על העולם כולו וכו'".

ד. השם שקוראת התורה – אינו שם הסכמי, אלא הוא מבטא את החיות (המהות) של הדבר הנקרא בשם זה16. וגם בשם "ראש השנה" מרומזים17 הענינים האמורים:

"ראש" – כולל: (א) המהות והמעלה של הראש מצד עצמו, למעלה מכל האברים, (ב) הראש כולל את החיות של כל האברים, (ג) הראש מנהיג את כל האברים גם לאחרי שכבר נמשכת בהם החיות.

וכן הוא גם בראש השנה: (א) העבודה דר"ה מצד עצמו – "שתמליכוני עליכם" – שמגעת בהעצמות, כנ"ל, למעלה מלהיות בערך לעבודה של כל ימי השנה; (ב) עבודת התשובה של ר"ה, שיש לה ערך ושייכות למצוות (גזירות), אבל היא למעלה מהם, והיא כמו כלל הכולל כולם; (ג) פעולת ההחלטה הטובה בר"ה על קיום המצוות של כל השנה18 – כמו הראש המנהיג את האברים.

ה. בהעצמות – אין הגבלות ח"ו.

וכיון שההמשכה הנמשכת בר"ה ע"י תקיעת שופר היא מהעצמות ממש – הרי בהמשכה זו לא שייכים חשבונות, ואין בה הגבלות של סדר השתלשלות.

ובודאי תהי' ההמשכה כרצונו ית', והרי רצונו הוא בודאי טוב (שהרי "באור19 פני מלך" יש רק "חיים"20), וטוב בגשמיות21 (כידוע22 שהעצמות קשור כביכול עם גשמיות),

17

והיינו שיומשך מהעצמות כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה.

* * *

ו. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון שלש תנועות (דהבעש"ט, המגיד ואדמו"ר הזקן). ניגון הצ"צ. ניגון אדמו"ר מהר"ש. ניגון כ"ק מו"ח אדמו"ר – ה"בינוני". ניגון אדמו"ר הזקן בן ד' הבבות (בבא הרביעית – פ"א). "ניע זשוריצי כלאָפּצי"23.

לאחרי ברכת המזון – התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "הושיעה את עמך".

לאחרי תפלת ערבית, הבדלה וחלוקת כוס של ברכה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

יעזור השי"ת שהענין ד"מתעשרת בסופה"24 – שנעשה כבר מיד לאחרי תקיעת שופר25 – יומשך בפועל על כל השנה, בטוב הנראה והנגלה, למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני רויחי.

(ואח"כ הוסיף:) והיציאה מראש השנה על כל השנה תהי' בשמחה ובששון.

[והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו"].

______  ______

1) שיחה זו הוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפסה בלקו"ש ח"ד ע' 1144 ואילך (ס"א-ג; ו). במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ישעי' נה, ו.

3) ר"ה יח, א. וש"נ.

4) ראה גם לקו"ש חכ"ט ע' 203. וש"נ.

5) ראה בנדו"ז תענית ה, רע"א. בהנסמן בשד"ח כללים ב, עב.

6) וכן ביו"כ – ב' ענינים: ענינו העצמי ובחי' התשובה שבו, ומהות העצמי דיו"כ הוא החותם של כל עשי"ת, כמבואר בלקו"ש ח"ד ע' 1152 ואילך.

7) לקו"ת אחרי כו, ג. דרמ"צ מצות וידוי ותשובה. – וי"ל שמטעם זה לא מנה הרמב"ם תשובה במנין תרי"ג מצוות, כי היא נעלית מהם וכוללת אותם, וציוויים הכוללים אינם נמנים במנין המצוות (סהמ"צ שרש ד).

– ואין להקשות דמ"מ תכנס במנין המצוות לפי שיש בו "מעשה מיוחד" (ראה לקו"ש ח"ד ע' 1347 הערה 26) דתשובה, כי בתשובה יש ב' ענינים: א) ענין העיקרי שבה – קבלת קיום התומ"צ להבא, וזהו ע"ד הציווי "קדושים תהיו" (קדושים יט, ב). ב) חרטה על העבר, וזהו ע"ד הציווי "וערפכם לא תקשו עוד" (עקב יו"ד, טז). וב' ציוויים אלו – "קדושים גו' וערפכם גו'" – הם ציוויים כוללים (סהמ"צ שם). והחידוש מיוחד שבתשובה הוא רק ענין הוידוי דברים (שהוא "מעשה מיוחד") ונמנה במנין המצוות (סהמ"צ מ"ע עג). – וראה בארוכה לקו"ש חל"ח ע' 18 ואילך.

8) ר"ה טז, א. לד, ב.

9) ע"פ מכילתא יתרו כ, ג. תו"כ אחרי פי"ג. יל"ש יתרו שם.

10) ועד"ז במדריגות נעלות יותר בתשובה (חסר קצת). – מהנחה בלתי מוגה.

11) שלכן איתא הל' בזה שמגעת "בעומק הרצון", "בבעל הרצון" (עיין המשך ר"ה תרצ"א (בסה"מ קונטרסים ח"א קכו, א ואילך. סה"מ תרצ"א ע' יב ואילך)).

12) ראה בארוכה המשך ר"ה תש"ג (סה"מ תש"ג בתחלתו). ועוד.

13) שענין זה הוא בבחירתו החפשית, כמ"ש (תהלים מז, ה) "יבחר לנו את נחלתנו", וכמשנ"ת בהמאמר פ"ט ואילך (לעיל ע' 12) בארוכה (מהנחה בלתי מוגה).

14) וכידוע החילוק בין הקב"ע דר"ה להקב"ע דכל השנה (ראה שיחת כ"ט אלול תשכ"ב ס"כ (תו"מ חל"ד ע' 329. וש"נ)) – שהקב"ע דכל השנה היא בנוגע לפרטים, והיא בכח פנימי, משא"כ הקב"ע דר"ה היא בכללות, והיא מצד עצם הנשמה שלמעלה מכל הגילויים (מהנחה בלתי מוגה).

15) וכשמתגלית עצם הנשמה היא ממשכת את העצמות, או שנעשית כלי (ראה ד"ה מי א-ל כמוך סוס"ב בס' תרכ"ז (סה"מ תרכ"ז ע' תמד ואילך)) להעצמות שמושרשת בו.

16) תניא שעהיוה"א פ"א.

17) לקו"ת תבוא מא, ג. עט"ר שער ר"ה בתחלתו. ובכ"מ.

18) כידוע דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר (ראה תו"מ חי"ז ריש ע' 57. וש"נ) שבכל ר"ה צריך לקבל החלטה טובה בנוגע להידור מצוה או מנהג טוב (מהנחה בלתי מוגה).

19) אפילו "באור פני מלך", ועאכו"כ בנוגע ל"פני מלך" ממש (מהנחה בלתי מוגה).

20) משלי טז, טו.

21) כפירוש הבעש"ט (ראה כש"ט סוסר"ז. ועוד) עה"פ (בחקותי כו, ד) "ונתתי גשמיכם בעתם", ש"גשמיכם" פירושו הגשמיות שלכם; ובאופן שהגשמיות אינה דבר נפרד מהרוחניות, אלא מסייעת להרוחניות, בגשמיות וברוחניות גם יחד (מהנחה בלתי מוגה).

22) ראה סה"ש תורת שלום ע' 12 וע' 120.

23) במהלך ההתוועדות צוה כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן גם הניגון "אני מאמין".

24) ר"ה טז, ב.

25) ראה לקוטי לוי"צ אג"ק ע' תכא. התוועדויות תנש"א ח"א ס"ע 64 ואילך. וש"נ.