147

תורה

צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב1, שהתורה היא ירושה2 לכאו"א3 שמקהלת יעקב. וידועים הדיוקים בזה4, הרי אמרו רז"ל5 התקן עצמך ללמוד תורה שאינה ירושה לך, וכאן נאמר שהתורה היא ירושה. גם צריך להבין, דפירוש ירושה בפשטות הוא שיורש מאבותיו (היינו שמצד עצמו אינו שייך להדבר אלא שירש זה מאבותיו), והרי כל ישראל היו (נשמותיהם) במעמד הר סיני6 וקיבלו בעצמם את התורה. גם צריך להבין, דבפסוק שלאח"ז7 נאמר ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד שבטי ישראל, מהי השייכות דויהי בישורון מלך גו' למורשה קהלת יעקב. גם, דבפסוק זה נקראים ישראל בשם יעקב (מורשה קהלת יעקב), ובהפסוק שלאח"ז בתחלתו נקראים בשם ישורון (ויהי בישורון מלך) ובסיום הפסוק נקראים בשם ישראל (יחד שבטי ישראל).

ב) ונקודת

הביאור בזה (כמובן מהדרושים8), דבתורה שני ענינים. התורה כמו שהיא מצד עצמה, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכמו שהתורה ירדה למטה, ומבררת ומזככת את העולם, מתחיל מהבירור והזיכוך שבאדם הלומד, שהשכל דנפש הבהמית מתברר ומזדכך ונכלל בקדושה9. וזהו10 שאמרו רז"ל11 לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות

1) ברכה לג, ד.

2) סנהדרין נט, א. וראה גם שם צא, סע"ב.

3) ולא רק להכלל (ע"ד גזל השבט).

4) ד"ה תורה צוה באוה"ת ברכה (ס"ע א'תתמח. שם ע' א'תתנה). ד"ה זה דשנת תרנ"ד (סה"מ תרנ"ד ע' כו). ה'תש"ב (סה"מ ה'תש"ב ע' 39).

5) אבות פ"ב מי"ב.

6) פדר"א פמ"א. שמו"ר פכ"ח, ו. תנחומא יתרו יא. זח"א צא, א. ובכ"מ.

7) ברכה לג, ה.

8) דלעיל הערה 4. וראה גם המשך וככה תרל"ז פס"ו ואילך. סה"מ תר"ל ע' פז ואילך. סה"מ קונטרסים ח"ב שסא, א ואילך.

9) וראה תניא פל"ז (מט, א), דלכאורה הפי' דבירור השכל דנה"ב והתכללותו בקדושה הוא גם בבינונים (אף שהמדות דנה"ב אין ביכלתם להפוך לקדושה).

10) ראה גם לקו"ת האזינו עה, סע"ד ואילך.

11) פסחים נ, ב. וש"נ.