157

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה, ואמר שני שיחות1.

* * *

ב. בקריאת התורה דיום שמח"ת יש הוראה ולימוד השייך לכללות עבודת האדם – בנוגע להקושיא ששואלים על כללות ענין העבודה, למה עשה ה' ככה שעבודתו של יהודי תצטרך להיות מתוך יגיעה דוקא, להתגבר על כל מיני קשיים, מניעות ועיכובים וכו', ולא באופן שיוכל לעשותה בנקל2.

ג. ובהקדמה:

כל יהודי מאמין ויודע שנוסף לכך שהקב"ה ברא את העולם לפני כו"כ שנים, הרי הוא גם בעה"ב על העולם בהוה, באותו זמן שדורש ומבקש מיהודי ונותן לו כחות לקיים תומ"צ.

וכמו כן מאמין הוא שהקב"ה הוא עצם הטוב, ומטבע הטוב להיטיב3, ובמילא, רוצה הוא בטובתם של טובים, ואפילו גם בטובתם של אלו שהם במעמד ומצב הפכי.

וכיון שכן, הי' הקב"ה יכול וצריך לסדר את אורח חייו של כאו"א מישראל באופן שיהי' לו קל לילך בדרך התומ"צ – שזהו רצונו של הקב"ה, וזהו גם רצונו של היהודי, כלשון הידוע4: "אתה חפץ ואנו חפצים"; ואילו הענינים הבלתי-רצויים יהיו בקושי, כך, שיצטרך להיות שוטה גמור כדי לבחור בהיפך התומ"צ.

ובנוגע לפועל – הרי תיכף בהתחלת העבודה בא היצה"ר ומבלבל עם כל מיני טענות וכו'.

ועוד זאת, שכללות ענין העבודה צ"ל באופן של יגיעה דוקא, וכמאמר חז"ל5 "לא יגעת ומצאת אל תאמין".

1) לעת-עתה לא נמצאה רשימה משיחות אלו (והתחלת שיחה ג) – המו"ל.

2) ראה גם תו"מ חל"ד ע' 106. ע' 241. וש"נ.

3) ראה בהנסמן בלקו"ש חכ"ד ע' 334 (בהערה ד"ה מספרי הח"ן).

4) ב"מענה לשון". מירושלמי ברכות פ"ד ה"ב.

5) מגילה ו, ריש ע"ב.