200

(הנחה בלתי מוגה)

ויהיו

חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה1, וידוע מה שהקשה על זה בזהר2 מאי שנא הכא שרה דכתיב מיתתה באורייתא מכל נשי דעלמא דלא כתיב הכי מיתתהון באורייתא כו', בכלהו לא כתיב כמה דכתיב בשרה כו', דהא בכלהו לא אתמנון יומין ושנין כמו לשרה. וממשיך בזהר, פתח ואמר ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד3, אית שדה דכל ברכאן וקדושין בי' שריא כו' ואית שדה כו' (היינו שנוסף על שדה דקדושה יש גם שדה דלעו"ז), והאי מלך זמנין דאיהו נעבד להאי שדה (דלעו"ז) כו', כדין כתיב4 כי בשדה מצאה וגו'. ומסיים בזהר, אתא חוה לעלמא אתדבקת בהאי חויא ואטיל בה זוהמא (כדאיתא בגמרא5 בא נחש על חוה הטיל בה זוהמא), אתת שרה ונחתת וסלקת ולא אדבקת בי' כו', בגין כך זכתה שרה לחיין עלאין כו', ועל דא ויהיו חיי שרה כו' היא אתדבקת בחיין ועל דא דילה הוו חיין.

ב) ולהבין

זה6 יש להקדים תחילה מה שידוע7 בענין ק"כ צירופים דשם אלקים שבמלכות, שע"ב צירופים הראשונים הם בקדושה, ומ"ח צירופים אחרונים (מאותיות י"ם) שמהם נעשית היניקה דאלקים אחרים8 שהו"ע אדמת בני חם9.

ויש

לבאר תחילה ענין מדת המלכות שקשורה עם משפט, כמ"ש10 מלך במשפט יעמיד ארץ, וידוע מ"ש בזהר11 דמשפט איהו רחמי, ולכאורה אינו מובן, איך אפשר שהדין ומשפט לענוש את הרשעים הו"ע של רחמים. אך הענין בזה, כידוע12 שענין העונשים שמצד הדין ומשפט

1) ריש פרשתנו.

2) פרשתנו קכא, סע"ב ואילך.

3) קהלת ה, ח.

4) תצא כב, כז.

5) שבת קמו, א.

6) בכל הבא לקמן – ראה ד"ה ואם בשדה דש"פ חיי שרה תקס"ב – נדפס לאח"ז במאמרי אדה"ז תקס"ב (קה"ת, תשכ"ד) ח"א ע' סו ואילך. ועם הגהות כו' – אוה"ת תולדות קמ, א ואילך. וראה גם בהשיחה שנאמרה לאחרי המאמר (לקמן ע' 218 ואילך).

7) ראה שער הכוונות ענין הפסח דרוש א. פרי עץ חיים שער חג המצות פ"ה. תו"א הוספות קט, ד.

8) ראה סידור האריז"ל בתיקון חצות עה"פ אלקים באו גוים בנחלתך.

9) ברכת אמת ואמונה בתפלת ערבית.

10) משלי כט, ד.

11) תקו"ז בהקדמה (יז, ב).

12) ראה גם לקו"ש חכ"ב ס"ע 71 ואילך.