221

(הנחה בלתי מוגה)

קטנתי

מכל החסדים ומכל וכו'1, ומבאר רבינו הזקן באגרת הקודש ד"ה זה שכתבה אחר ביאתו מפ"ב2, שמצד החסדים שהם בחי' קרבת אלקים צריך האדם להיות בביטול ושפלות, כפי שמצינו באברהם שאמר ואנכי עפר ואפר3, היינו, שהענין דקרבת אלקים שהי' אצלו, פעל בו ביטול ושפלות, ומכ"ש ביעקב שהי' בחיר האבות4, הרי ודאי שהחסדים שלמעלה פעלו ביטול בנפשו, שזהו אומרו קטנתי מכל החסדים, שנעשה קטן בעיניו מחמת ריבוי החסדים. וזהו החילוק שבין חסד דקדושה לחסד דקליפה (חסד דישמעאל5), שבחסד דקליפה כל שהחסד גדול הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו, משא"כ חסד דקדושה שפועל ביטול. ומסיים באגרת: ולזאת באתי מן המודיעים כו' על ריבוי החסדים כו' לבלתי רום לבבם מאחיהם כו' או לשרוק עליהם ח"ו [וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשיחה6 שהכוונה בזה לשלול גם שריקה דקדושה], ומסיים, ומענה רך משיב חימה7 כו', וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים8 הפנים וגו'.

והנה

כיון שאגרת זו כתבה רבינו הזקן אחר ביאתו מפ"ב, מובן, שהיא קשורה עם כללות ענין העבודה ע"פ חסידות, שהרי ידוע9 שכללות ענין המאסר דפ"ב הוא ע"ד מארז"ל10 הזית הזה כשכותשין אותו הוא מוציא שמנו, והיינו, שע"י המאסר בפ"ב נתחדש בחי' שמנו, שרומז על כללות הענין דמ"ת, כמובן ממארז"ל11 בנוגע להחידוש דמ"ת, כל המעשים שעשו לפניך האבות ריחות היו אבל אנו שמן תורק שמך, וזוהי

1) פרשתנו (וישלח) לב, יא.

2) תניא אגה"ק ס"ב.

3) וירא יח, כז.

4) ראה ב"ר פע"ו, א. זח"א קיט, ב. קמז, ב. שעה"פ להאריז"ל תולדות כז, כה.

5) ראה זח"ג רמו, ב. תורת חיים תולדות קמה, ב ואילך.

6) שיחת י"ט כסלו תרצ"ג ס"י (לקו"ד ח"א כ, א ואילך).

7) משלי טו, א (ושם: ישיב חימה. אבל כ"ה כבפנים בברכות יז, א. של"ה מסכת יומא רלב, א. ועוד).

8) משלי כז, יט. וראה תניא פמ"ו.

9) ספר השיחות תורת שלום ע' 26.

10) ראה מנחות נג, סע"ב. שמו"ר ר"פ תצוה.

11) שהש"ר פ"א, ג (א). וראה סה"מ תרס"ב ע' רסה ואילך. תרע"ח ע' קסד ואילך. ובכ"מ.