30

בלתי מוגה

א. על1 הפסוק2 "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" – שמשה רבינו מינה עדים, שיעידו אודות עבודתם של ישראל, ובכדי שלא יוכלו להכחישם, בחר משה רבינו לעדים את השמים והארץ, להיותם קיימים לעולם – מצינו בספרי כמה פירושים (כדלקמן):

הענין האחרון שבדברי הספרי: "משה העיד כו'" – אינו פירוש נוסף (שלכן לא נאמר בזה התיבות "דבר אחר", כמו בפירושים הקודמים), אלא הוא סך-הכל של כל הפירושים הקודמים: בפירושים הקודמים נתפרשו סוגי העבודה; כל פירוש מדבר אודות סוג עבודה אחר. ולאחרי ביאור פרטי סוגי העבודה בפירושים אלו (שאינם מחולקים זה על זה3, אלא "מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי"4 – כל פירוש מבאר סוג אחר), נאמר הענין בכללות – "משה העיד כו'", וכדלקמן.

וזהו ג"כ הטעם שרש"י בפירושו על החומש (והרי ידוע עד כמה הפליאו רבותינו נשיאינו את פירוש רש"י5, כיון שרש"י בפירושו מגלה את הפנימיות שבתורה6) – מביא רק את הענין האחרון שבספרי, להיותו הכלל וסך-הכל של הפירושים.

ב. בין שאר הפירושים על פסוק זה, איתא בספרי: "ד"א האזינו השמים, על שם שניתנה תורה מן השמים, שנאמר7 אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. ותשמע הארץ אמרי פי, שעלי' (על הארץ) עמדו ישראל ואמרו8 כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ד"א האזינו השמים, שלא עשו מצוות שניתנו להם מן השמים, ואלו הם מצוות שניתנו להם מן השמים,

1) מכאן עד סוס"ה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א (באידית), ונדפס בלקו"ש ח"ד ע' 1154 ואילך. במהדורא זו ניתוספו עוד איזה ציוני מ"מ, וכמה פרטים מהנחה בלתי מוגה.

2) ריש פרשתנו.

3) ואף שבכל פירוש נאמר הלשון "דבר אחר", הרי "אלו ואלו דברי אלקים חיים" (עירובין יג, ב. וש"נ), כך, שכל הפירושים אמת הם, אלא שכל פירוש מוסיף על הפירושים שלפניו (מהנחה בלתי מוגה).

4) לשון חז"ל – ב"מ יא, א. ועוד.

5) ראה סה"ש תרצ"ז ע' 197 (נעתק ב"היום יום" כט שבט).

6) ובלשון רבותינו נשיאינו (שבהערה הקודמת) – "יינה של תורה" (מהנחה בלתי מוגה).

7) יתרו כ, יט.

8) משפטים כד, ז.