325

(הנחה בלתי מוגה)

להבין1

שרשן של הדברים הנ"ל, הנה, טעם הדבר שאין הנשמה מגעת לאמיתית הבל"ג דלמעלה אלא ע"י ההעלם וההסתר דחושך הגוף דוקא2, הוא, לפי שע"י ענין הבירורים נעשה אור חוזר. ויובן ע"פ הידוע3 בביאור הכתוב4 כי לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי הוי' יחי' האדם, דלכאורה אינו מובן, הרי גם באדם ישנו מוצא פי הוי' מהעשרה מאמרות, ולמה צריך לקבל חיות מהמוצא פי הוי' שבמאכל דוקא, שהוא למטה ממנו במדריגה. אך הענין הוא, שאנו רואים שבמאכל יש טעם ומתיקות, משא"כ נפש האדם, אף שיש בה שכל ומדות שהם למעלה יותר מבחי' צומח שבמאכל, מ"מ, אין בהם שום תענוג כלל, ודוקא בהמאכל יש טעם ומתיקות ערב לנפש. ומזה מובן ששרש המאכל הוא מעולם התענוג. והענין הוא, ששרש המאכל הוא מבחי' חיצוניות בינה, כידוע5 ששבירת הכלים (שעי"ז נפלו ניצוצות קדושה בדברים הגשמיים) היתה בבחי' בינה שהוא שם ס"ג כו', וכיון שבבינה יש גילוי התענוג (כידוע6 שהתגלות עתיק בבינה דוקא ולא בחכמה, כנראה בחוש שתענוג האדם בשכל אינו אלא כשמשיגו דוקא, משא"כ בהיות השכל בבחי' החכמה קודם שהשיגו), הנה מהתענוג שבבינה נפל למטה גם הטעם והמתיקות והתענוג שבמאכלים הגשמיים ששרשם מבחי' חיצוניות בינה. משא"כ נפש החיונית שבאדם שרשה מבחי' פנימיות המדות שהיא למטה מבחי' חיצוניות בינה, כידוע שחיצוניות העליון גבוה יותר מפנימיות התחתון, וכמו שחיצוניות התענוג גבוה יותר מפנימיות המדות. ואף שגם במאכלים הגשמיים יש מבחי' המדות, כפי שרואים שיש ענבים ותפוחים אדומים או לבנים, לפי מהותם אם הם מגבורות או מחסדים, מ"מ, החסד

1) מאמר זה הוא המשך למאמר ואתה ברחמיך הרבים דש"פ וישב א' דחנוכה, ומיוסד על ד"ה להבין שרשן של הדברים הנ"ל תקס"ב – נדפס לאח"ז בספר מאמרי אדה"ז תקס"ב ח"א ע' קכ ואילך. אוה"ת נ"ך ח"ג ע' א'שנא ואילך.

2) כמשנת"ל במאמר שלפנ"ז (ס"ז).

3) לקוטי תורה להאריז"ל עקב ח, ג. כש"ט סימן קצד. לקו"ת צו יג, ב ואילך. ובכ"מ.

4) עקב ח, ג.

5) עץ חיים שער ח (שער דרושי נקודות) פ"א. וראה תו"ח בראשית ט, א. נח סט, סע"ג. ובכ"מ.

6) ראה זח"ג קעח, א. וראה תו"א לך יא, סע"ב. ובכ"מ.